אפטי פרוסט / לזכר ההווה |
אפטי פרוסט / לזכר ההווה |
צעד אחר צעד אני מתקדם מעל לשלוליות השחורות ובכל אחת אני רואה את עצמי קפוץ לי, אני אומר, וממשיך לדלג הציניות כבר לא טעימה כפי שהייתה והעולם עוד אפור, אך ללא עתיד אז מה זה שווה אם כל מה שאגיד תמיד יהיה רע? וצודק... לפחות אדע שלא אשתנה עוד הרבה אך משהו צועק מבפנים אתה לא בסדר פעם ידעת דם, והוא היה טעים ועל המיטה שוב אתגלגל לבד עם הכרית היא חמודה אבל מלאה בנוצות אבל לפחות תמיד אדע מה היא רוצה ממני להניח את ראשי על גופה ואגיד לילה טוב |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|