מיהו זה הקורא לי
בשירה צלולה ובקול מנוכר
למצוא את דרכי ולצאת מן הקבר
שהוא במו ידיו חפר
וכאשר אני שורטת
את דרכי, מעלה מעלה, אל פני האדמה
הוא המביט בעיניו הקרות
מרסק את הדממה
אין הוא מושיט לי זרוע
כאשר אני עולה מתוך העפר
הוא לא זע משלוותו
בזמן שהתמזגתי באלמוות אכזר
הוא יהפוך לערפל
הוא יישרף בלהבה שצבעה אפור
הוא שתיקת המתים הנצחית
הוא המוקף בארשת של כפור
הוא המושיע.
רוכב על זנבי גלימתו של האופל
שלו הן כל המיתות
אדון הכאב הבלתי מעורער
לעולם יהפוך את פניי לריקות
גופי ונפשי שניהם שלו הם
צמאים לכל בשורה שישא
כולנו עבדיו לעולם, לעולם
סוגדים לשתיקתו המכסה
ואני אשר זה מכבר התפוגגתי
ולנצח אשאר כמעגל אור זהוב
אהבתי אותו בכל מעוזי
ועד הקץ שאיננו לא אפסיק לאהוב
הוא יהפוך לערפל
הוא יישרף בלהבה שצבעה אפור
הוא שתיקת המתים הנצחית
הוא המוקף בארשת של כפור
הוא המושיע. |
