אני יושבת בחוץ בשעת ערב מוקדמת
מביטה לעבר החורשה הנטושה
הכל שקט ואפרורי
רוח קלה נושבת בחוץ
כמעט בלתי מורגשת
לוקחת שאיפה עמוקה, ארוכה

איפה אני נמצאת
כשכל גופי בהשהייה, בשניה שלפני.
רגע אחרון של שקט, של שלווה
לפני הטירוף

הלוואי ואמצא את הכוח לעבור את הכל
לפלס את דרכי שלי,
למצוא אותה בין כל ההסחות מסביב
הלוואי שאצליח להיות אמיתית.

ומה יהיה עלי אם לא אמצא?
אפול לתהום חשוכה?
או שגרוע מכך,
אמשיך להעביר את ימי
בלי תוכן, בלי כלום בפנים?


שהטירוף יהיה חלק ממני
ולא אהיה אני חלק מהטירוף
זה מה שאני רוצה.