פרק א'

"אנחנו חייבים לדבר על זה...", הוא שלף סיגריה מהחפיסה והחל
לחפש את המצית בכיסיו.
"עזוב אין על מה"  אמרה בביטול. היא התיישבה על הספה ולחצה על
שלט הטלוויזיה.
"את מוכנה להיות רצינית הפעם?"
פניה של גאולה אבן היו רציניות מתמיד "היום נרשם שיא בבקשות
הגירושין ברבנות ירושלים, כתבתו של..." הוא חטף את השלט מידה
וכיבה את המכשיר.
לפתע צלצול הטלפון נשמע, כהרגלם הם לא מיהרו לענות.

"הגעתם ל"קן האוהבים" של אורנה ושלמה כץ. כרגע אנחנו קצת
עסוקים. השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם.. טווו..." היה זה
קולה המוקלט של אורנה מלפני שש שנים, כשעתידם עוד נראה ורוד
ומבטיח.
"אורנה זו יעלי. אני יודעת שאתם מסננים שיחות כמו תמיד. אם את
בכל זאת שומעת, תסתכלי בערוץ הראשון, יש כתבה  על גירושין
בירושלים. תיכף יראו אותי ואת איציק מגיעים לבניין הרבנות.
תתקשרי. ביי".
אורנה ניסתה להגיע לשפופרת הטלפון, אך שלמה מנע זאת מבעדה. היא
היתה סקרנית לראות מיהו אותו איציק שניהל רומן קצר עם יעלי,
שבעקבותיו התחתנו בחטף ללא שיתוף המשפחה וללא חברים. כעת הם
בהליכי גירושין.

"הפעם זה מוגזם!" רתח, הטיח את השלט ברצפה, ומשך בכל כוחו את
כבל הטלפון כדי לנתקו. היא מעולם לא ראתה אותו נרגז כל כך , גם
לא לפני שנה כשהכל התחיל.
"אתה תעיר את הילדה, השתגעת?" פניה האדימו, עיניה נראו כיוצאות
מחוריהן.
שלמה נסוג ונבהל. פניה המאיימות הזכירו לו את פני חמתו, אמה של
אורנה, ממש לפני שמתה מאיבוד הדעת, כשנודע לה כי בעלה בגד בה
עם אחותה.
מחקרים רבים שקרא, הוכיחו כי זה תורשתי מעל כל צל של ספק! מזה
בדיוק הוא חשש.
הוא תלש את הז'קט מהקולב, לקח את מפתחות המכונית וטרק את  דלת
הדירה בחוזקה. היא לא תשמע ממנו יותר. למען האמת, היא גם לא
ניסתה לחפשו...

פרק ב'

"את רוצה לשתות משהו יעלי?"
"לא אורנה, שבי. אני להוטה לשמוע מה קרה ביניכם."
"קניתי מכונת אספרסו השבוע חבל, את מפסידה אספרסו מצויין".
"טוב תכיני לי בכוס קטנה , אבל את הסיפור בכוס גדולה כי אני
צמאה כבר לשמוע אותו..."

אורנה בחשה בספלי האספרסו, ובעודה מהרהרת מהיכן להתחיל את
סיפורה לא הבחינה שעדן, בתה בת השלוש וחצי, מושכת בשמלתה
ומנדנדת:
"אמא, אמא, איפה שלמה?"
יעלי נחרדה כששמעה את הילדה הקטנה קוראת לשלמה בשמו. היא ידעה
ששלמה אינו אבי הילדה, אך לא שאורנה סירבה שתקרא לו "אבא".
אורנה היתה נחושה בדעתה שהילדה לא "תגדל על שקר", כדבריה.
שלמה לא האמין כי לא בתו היא ולימד אותה לקרוא לו "אבא", כשאמה
לא היתה בסביבה.
"אין שלמה ואני מקווה שגם לא יהיה!".
הילדה פרצה בבכי תמרורים וקראה "שלמה, שלמה, רוצה שלמה...".
"למה את כל כך בוטה ועוד לפני הילדה, אורנה?" גערה בה יעלי,
הרימה את  הילדה כדי לנחמה, נשקה לה ושלחה אותה לישון.

אורנה הגישה את הספל ליעלי ולגמה חצי לגימה מספלה שלה. היא
התלבטה אם לחשוף את הסיפור מתחילתו, שהרי יעלי, למרות היותה
חברת ילדות, לא ידעה דבר. רק לאחרונה הן חידשו את הקשר לאחר
זמן רב של נתק. יעלי לא ידעה על כך מסיבה נוספת, הרי היא ושלמה
היטיבו להסתיר את המריבות ביניהם. על דבר אחד הם הסכימו -
כביסה מלוכלכת מכבסים בבית.
יעלי היתה נרגשת על כך שאורנה משתפת אותה בחייה הפרטיים כבעבר.
היא קיבלה בפליאה את שיחת הטלפון הנרגשת של אורנה, בה ביקשה
להיפגש איתה ל"שיחת נפש לפריקת מתחים" כבעבר. כבר בשיחה היא
רמזה ששלמה עזב בטריקת דלת ולא נראה לה שיחזור.
היה באורנה צורך עז לפרוק את כל הכעס, לכן החליטה לבסוף להתחיל
את הסיפור מראשיתו.

היא גמעה את שארית האספרסו בלגימה אחת והחלה לספר:
"את זוכרת שסיפרתי לך ששלמה נסע לפגישת עסקים בארה"ב לפני
כשנה?"
"זוכרת" ענתה יעלי, כשהיא מהנהנת בראשה, מנסה להתרכז ולהקשיב
בכובד ראש...
"אז ככה..."

פרק ג'

"Plaza Hotel, good evening, Helen"
Hallo Helen, can I get room no. 202 please?""
"Ok, just a moment."
"Thank you."

המרכזנית העבירה אותה לחדר המבוקש. ברקע נשמעה מוסיקה קלאסית
רגועה בזמן ההעברה.
היא הצליחה להריח את ריח העולם הגדול מעברו השני של הקו, כאן
מירושלים.
לרגע נתקנאה בבעלה הנמצא שם, הרחק מעבר לים.
היא כמעט הניחה את השפופרת במקומה, אך לאחר המתנה די ממושכת
שלמה נאות לענות.
Ha-llo goo-d eve-ning..."

הוא ניסה להסדיר את נשימתו ופעימות ליבו. משהו בכך ממש לא נראה
לה.
"בוקר טוב, כאן בוקר!" השיבה בקצרה.
"אה, או, אורנה?" הביע פליאה כמי שלא ציפה לשיחה מאשתו.
"כן, לקח לך הרבה זמן לענות" הטיחה בו כמאשימה.
"את יודעת, קיבלתי סוויטה גדולה ולקח הרבה זמן..."
היא זכרה את הסוויטות במלון הזה בו שהו בירח הדבש שלהם לפני
כחמש שנים. היא זכרה כמה התאכזבו מהסוויטות הקטנטנות להחריד.
היא ידעה שמשקר הוא - אך הוא לא זכר זאת.
"מה שלומך?" ניסתה בכל זאת להתעניין.
"בסדר, האמריקאים ממש התלהבו מהפרויקט שלנו, נראה לי שהפעם
יתגלגל פה ים של כסף. הכל בסדר בבית?" שאל כמי שציפה לשיחה
מהארץ רק במקרה של אסון.
"כן הכל בסדר. בסך הכל עדן קצת מתגעגעת אליך, אז חשבתי
להתקשר..." היא תירצה.
ברקע נשמעו קולותיה של עדן בת השנתיים וחצי "לומו, לומו...".
אורנה הצמידה את השפופרת לאוזנה הימנית של עדן ואמרה, "תגידי
שלום לשלמה". עדן אחזה בשפופרת ואמרה "לומו, אוהבת לומו...".
שלמה, שהבין כי השפופרת בידיה של עדן מיהר להגיד: "אבא אוהב
אותך עדן".
אורנה שבה ולקחה את הטלפון לידיה: "שלמה?",
"טוב, אורנה אני חייב לזוז. יש לי פגישה מאוד חשובה בעוד חצי
שעה, נשיקות לעדן".
היא החזירה את השפופרת למקומה. דמעות זלגו על לחיה, ליבה בישר
לה רעות.

"את באמת חשבת שהוא בגד בך אז?" שאלה יעלי.
"אני בטוחה. מעולם הוא לא שיקר לי. מעולם הוא לא נשמע מבולבל
כל-כך". ענתה אורנה כשהיא בוהה בנקודה קבועה ברצפה. היה זה כמו
חוותה את המקרה בשנית.


פרק ד'

"יעלי לא סיפרת לי מי זה איציק ולמה התגרשתם".
כאמור יעלי ואורנה היו חברות ילדות, אך לאחרונה היו בקשר רק
לעתים רחוקות מסיבות שונות ומשונות.
"את מנסה לשנות נושא, נחש שכמותך?" גיחכה יעלי.
"נו באמת, הערב עוד ארוך ואני מבטיחה שלא תלכי מפה לפני שתדעי
הכל לפרטי-פרטים". אורנה שילבה אצבעותיה בצורת "שבועת צופים"
כפי שנהגו כשהיו יחד בתנועה.
"טוב", הסכימה יעלי, "ניתן לך להירגע קצת, אבל אספר לך בקצרה
כדי לא להאפיל על הסיפור שלך".
אורנה קמה להכין סבב נוסף של אספרסו והפצירה ביעלי להתחיל.

"פגשתי את איציק בצרפת במסגרת פרויקט למנהל עסקים". סיפרה
בלהט, "אה, את יודעת ששלמה גם היה שם" אמרה כבדרך אגב. "לאחר
סוף שבוע סוער, החלטנו להתחתן מיד כשנחזור ארצה בלי טקס חגיגי,
בלי משפחה וחברים. כך היה. שבוע לאחר החתונה, לפני כשנה בערך,
אמר שהוא צריך לטוס לסגור עסקה בחו"ל".
"רגע" חתכה אותה אורנה, "וככה נתת לו ללכת אחרי שבוע?" שאלה
אותה כלא מאמינה. "כן, את יודעת, לא ייחסתי לזה חשיבות, סמכתי
עליו".
"ילדה טיפשה" אמרה אורנה, "ממש לא מתאים לך".
"כן הייתי תמימה".
"ומה קרה כשחזר?" שאלה בסקרנות.
"הוא אמר שיש לו אהבה אחרת", נאנחה, "הוא טען שכשם שהתחתנו
בחפזה כך גם נתגרש מבלי ליצור הרבה נזק. הייתי בהלם, ניסיתי
לשכנע אותו, מה לא עשיתי. לבסוף נכנעתי, הבנתי שזה אבוד
והסכמתי. כל ההליכים הבירוקרטים הסתיימו אתמול ברבנות באופן
רשמי. עכשיו את מוכנה לחזור לסיפור שלך?".

פרק ה'

"כששלמה חזר ממסע העסקים שלו בארה"ב ניסיתי לדובב אותו ולדלות
פרטים". המשיכה לגולל את סיפורה.
"נו, מה אמרת לו?" יעלי שאלה כילדה קטנה השרויה במתח ורוצה
להגיע לעוקץ הסיפור.
"החזרתי אותו לאותה שיחת טלפון במלון".
"כלומר?" יעלי ניסתה לקדם את השיחה גם בעזרת שפת ידיה.
"הזכרתי לו את הסוויטה הגדולה..."

"קיבלת סוויטה גדולה בניו-יורק, אה?" אורנה ניסתה להקניט אותו
בשאלה.
"כן. סוויטה גדולה מאוד" אישר שלמה בקרירות.
"תגיד, לא שיעמם לך להיות לבד בסוויטה כל-כך גדולה?" ניסתה
להוביל אותו למלכודת.
שלמה היסס לרגע ולבסוף אמר "לא הייתי לבד!".
"לא היית לבד? ידעתי! מי היתה איתך אם מותר לי לשאול?"
"לזה את חותרת? איזו חוצפה!" זעף שלמה, הפנה אליה את גבו
והמשיך בעיסוקיו.
"לא ענית לי על השאלה!" גערה בו אורנה.
לאחר כמה רגעים שלמה נכנע ואמר "היה איתי שותף בחדר, OK?"
"שותף!?!" אורנה נראתה מופתעת.
"כן, היה איתי שותף, לא הייתי לבד".
"אז לא היתה לך מישהי..." אורנה נרגעה.
"תגידי, את צוחקת? גם אם כן, מה זה עניינך? איך את בכלל מעיזה
לשאול אחרי שבגדת בי עם איציק?".
יעלי עצרה את שטף דיבורה של אורנה, "מה? גם לך היה מאהב בשם
איציק?" צחקה.
"כן. את רואה, מכל השמות בעולם גם לי היה איזה איציק בחיי..."
"ממש משעשע, אז שתינו נפלנו בגלל איזה שני איציקים מסכנים",
יעלי התבדחה, "רק רגע, אז הוא אביה של עדן?".
"קלעת בול!", אורנה מחאה כף כאילו יעלי הצליחה במשחק בול
פגיעה.
"איך זה המשיך?" האיצה בה יעלי.
"הוא השתולל. נבהלתי. באותו זמן ממש פחדתי שיעזוב."
"איך הוא בכל זאת לא זרק אותך?" הסקרנות ביעלי גברה.
"הוא אהב אותי ואני ידעתי זאת. בזכות זה יכולתי לעשות בו הכל,
כולל לבגוד בו עם חברו הטוב ביותר. אמנם פחדתי שיעזוב, אבל אז
עוד היה בי הכח לגעת ברגשותיו ובמצפונו ולשחק בהם כרצוני".
"והצלחת...".
"אז עוד הצלחתי, אבל מאותה שיחה במלון קינאתי לו, הייתי בטוחה
שיש לו משהי. דברים כבר לא היו אותו הדבר".
"ומה עשית?"
"בכיתי לו. הבטחתי שהנפילה עם איציק היתה חד-פעמית. הבטחתי לו
שנגדל את עדן כאילו היתה ביתנו, אף על פי שלא היתה שלו. לזה
הוא סירב להאמין.  הוא ביקש לעשות בדיקת אבהות. הוא סבר שאם יש
שמץ של סיכוי שהילדה שלו הוא רוצה לדעת. בדיקת אבהות? עד כאן!
נפגעתי שלא האמין לי. לכן, כעונש, אני מסרבת שהילדה תקרא לו
אבא. אם כך, היא לא תהיה בתו!".
"אז איך הוא נשאר איתך בכל זאת?" יעלי היתה מבולבלת לחלוטין
ונראתה כמנסה להתיר את הסבך במחשבותיה.
"זאת אני לא יודעת. נדמה לי שהדהד בו המקרה של אימי, הוא פחד
שזה תורשתי, האדיוט, כנראה חשש לאבד אותי בצורה דומה והתרכך",
אורנה השתעשעה מהעניין,
"הוא אפילו קרא מחקרים בנושא, היית מאמינה?" היא צחקקה, "כך
בסוף הוא כנראה נשבר והסכים להמשיך הלאה".
"Good for you!" צהלה יעלי כשהיא מניפה אגרוף בתנועת ניצחון.
"לא כל כך טוב", המשיכה בצער, "החיים לא היו כשהיו. שרר הרבה
מתח בינינו עד שלבסוף עזב. לא יכולתי לשאת את זה עוד, לכן נתתי
לו ללכת".

עדן פרצה שנית לסלון, "עדן למה את לא ישנה?" אורנה טפחה על
ישבנה כדי להאיץ בה לחזור לחדרה.
"לא רוצה לישון, רוצה שלמה".
עדן ניגשה לטלוויזיה ולחצה על כפתור ההפעלה. פניה של גאולה אבן
הזכירו לאורנה את שיחתה האחרונה עם שלמה. "לאחר זכייתה של דנה
אינטרנשיונל באירוויזיון יצאו אלפים מחברי הקהילה ההומו-לסבית
למצעד גאווה בתל אביב. הנה לפניכם כמה תמונות משמחתם הרבה..."
"אה, הנה איציק!" קפצה יעלי מופתעת.
"מי?" שאלה אורנה. יעלי התקרבה למסך והצביעה על פניו של איציק
בין ההמון הצוהל.
"מה? זה האיציק שלי!" קפצה אורנה, מופתעת יותר.
"איציק שלך?", יעלי קלטה בן רגע, "שני האיציקים שלנו זה אותו
איציק?"
"מנוול" אורנה שמטה את ספל האספרסו הריק מידה.
"מה הוא עושה בין כל ההומואים האלה?" תהתה יעלי.
לאחר כמה תמונות התמקדה המצלמה באיציק, הוא נראה מלא קומתו שמח
וצוהל כשהוא מחובק עם גבר המנשק אותו נשיקה לוהטת.
"זה שלמה!" זעקה אורנה ונשארה פעורת פה.
"אהבה אחרת", מלמלה יעלי מבין שפתיה.
"שותף היה לו" אמרה אורנה מוכת הלם ותדהמה.
עכשיו הן הבינו את הכל.

פניה של אורנה האדימו. עיניה נראו כיוצאות מחוריהן.
אורנה איבדה את שפיות דעתה!
היא התחילה להשתולל בביתה כמשוגעת, כשהיא מפילה דברים מכל הבא
ליד. יעלי התעשתה וביקשה להרגיעה, אך אורנה הדפה אותה בחזקה,
זה היה מאוחר. אורנה יצאה למרפסת, הסתכלה למטה ו..., יעלי
ביקשה לאחוז בה, אך זה היה מאוחר מידי... מאוחר מידי בשביל
שתיהן...



פרק ו'

ביום הולדתה הרביעי, לאחר שכל חבריה פרשו לבתיהם בתום המסיבה,
ניגשה עדן לשלמה ושאלה "אבא, מה קרה לאורנה?" הוא לא יכל לסבול
שהילדה קראה לאורנה "אמא", לכן כפה עליה לקרוא לה בשמה. הוא
חשב שזו נקמה מצויינת על כך שאורנה סירבה שהילדה תכנה אותו
"אבא".

"פעם לאורנה היתה אמא, אבל היא מתה כמשוגעת, את מבינה?" הוא
דיבר אליה כאילו סיפר לה אגדה מספר המעשיות, שנהג לקרוא לה
מידי לילה לפני השינה, "כך גם אורנה", המשיך, "היא נפלה
מהמרפסת, המשוגעת" הוא הכריז בגאווה וחיכך את ידיו בהנאה.

"מה שלום בעלי והילדה שלנו?" נכנס איציק לאחר שערך קניות
בסופרמרקט השכונתי.
שלמה ואיציק ידעו ששלמה עקר. הוא לא סיפר לאורנה על כך מעולם.
הוא ידע שהילדה מאיציק, אך נתן לה את התחושה, כי האמין שהילדה
שלו. הם בסך הכל ניצלו את העובדה ששלמה נשוי - אמצעי מצויין
להשגת המטרה ואיציק בסופו של דבר שיתף פעולה כמתוכנן.
"בסדר גמור ומה שלום בעלי?" שאל שלמה את איציק בלהט.
"מצויין" איציק הניח את המצרכים על השולחן והתכופף לנשק לילדה.
הוא הוציא מתנה מאחת השקיות והגיש אותה לעדן "מזל טוב מתוקה".
כשעדן פרשה לחדרה אמר שלמה, "אתה יודע מה איציק?"
"מה אהובי?" הביט בו איציק במבט מלטף.
"זה היה גאוני... זה נמשך ארבע ומשהו שנים אבל השתלם..."
איציק הנהן בראשו ואמר "ואני בטיפשותי כמעט ויתרתי על הכל,
עליך ועל הילדה... התפתיתי להתחתן עם היעלי הזו, מזל שידעת
לעצור אותי בזמן, אז בניו-יורק..." שניהם פרצו בצחוק מתגלגל
ומלא סיפוק.