רמי בקיש / אח |
אבי,
נעור בבעתה, בצעקות
ראה את אחיו שנעלמו
במקלחת האנקות.
אני ופיג'מת הדובים שלי
ניגשנו לנחם,
לחבק, להחזיק חזק,
עד השחר שהנץ אך לא ריפא.
כעבור עשרים שנה...
בתי,
נעורה בזעקה חדה.
המכשפה, זו ששרפה את בית הסוכריות
יצאה אליה על מטאטא, מתוך האגדה.
לבושה בפיג'מת הדובים שלה
חיבקה אותי חזק לכשהגעתי.
ניחמתי, ליטפתי, נרגעה.
נרדמה לחלום יפה, עד ציוץ הציפורים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|