הדובה לא הייתה מהמיוחדות ולא מהיפות.
לדובה לא היה סטייל משלה וגם לא חוש אופנה.
אבל לדובה היה מחשבות מיוחדות, היא ראתה את העולם בצורה אחרת,
בצורה ששאר הדובים ביער לא הבינו.
לדובה לא היה שום פנאי להתעסק בענייני טיפוח ואופנה, היו לה
דברים חשובים יותר לעשות כמו לכתוב שירים, לצייר ולעשות דברים
שמבטאים את מחשבתה השונה.
אך הדובים ביער לא ראו זאת בעין יפה.
הם החרימו אותה ולא תמכו בה כאשר הציגה את יצירותיה.
כי את שאר הדובים זה לא מעניין, שירים וציורים?! את מי זה
מעניין?
דובה עם מחשבה שונה משאר הדובים ביער? איזה חוצפה!
"קני לך איזה סקיני ושבי בשקט" אמרה אחת הדובות.
אבל לדובה לא אכפת כי לה יש מחשבה שונה והיא לא פחדה להגיד את
מחשבותיה.
"יש לי שאלה אלייך", אמרה דובתנו, "ממה את שונה מהדובה הזאת
שם, ומזאת שם? ובכלל, מכול היער הזה? תראי אותך, נותנת לשאר
הדובים להכתיב לך את חייך, לקבוע לך סגנון ובכלל את כול צורת
החשיבה שלך. את באמת נותנת להם להשתלט על חייך? כי, באמת,
תחשבי מה היה קורה אם כולם היו מתלבשים אותו דבר ומתנהגים אותו
דבר. את באמת היית רוצה יער של משובטים? יער שמלא ברובוטים
צייתנים שפותחים את הפה ומחכים למנה הבאה?
לפעמיים צריך איזה אחת כמוני שתהיה שונה קצת, כי אם לא אני, אז
מי?"