קמה בבוקר,
יום ראשון , יותר מדי מוקדם.
השבוע אמור להתחיל לו
בדיוק עכשיו.

אך הראש עוד מסתחרר מאתמול
ולא ברור אם זה בגלל
פחיות הבירה
שעומדות בטור מאלף
כשיירת נמלים
או בגלל הדמעות שירדו
כמו המלקוש באביב

אין לי חשק לקום,
ובעצם
גילית כי
אין לי חשק לכלום.

מרגישה את הכדור
שמסתובב לי בבטן
מחליף לו צבעים.
כן כן
הוא כל כך מאושר
סוף סוף נתתי לו לצאת.
שחררתי אותו
לאוויר העולם.

אז למה אני מרגישה
כל כך רע.
אני כועסת עליו
מתחילה בשיחה -
למה יצאת?
לא הגנתי עליך מספיק?
לא שמרתי
לא האכלתי אותך במשך שנים
במלוא תחושותיי
במלא פחדי וחלומותיי.
למה?
והוא מתגלגל לו
וצוחק.
עלי? או איתי?
או אולי הוא בעצם
התבלבל
והתכוון לו לבכי.
כי הבעיה הגדולה באותו הכדור
שאין לו שם
ולא מספר
לקטלג.
כי אין כאן נוסחה
שניתן לחבר.
כי איך אבין
מה זה אומר
צבע אדום
עם קצת כאב
אולי אהבה
ואולי אכזבה
ואולי התרגשות
לקראת הרפתקה חדשה.
ומה כחול שצובט כך בבטן?
אולי אדישות
אולי פחדנות
אולי מרירות.

והוא... ממשיך להתהולל,
מסתובב ומסתובב.
משאיר לי לחוד חידות,
לחלום חלומות,
ואולי להבין
כי אין פתרון.
וכי הכל מעורבב בהכל..