אם עכשיו היית יושב פה מולי אני לא יודעת מה הייתי עושה. אולי
הייתי בוכה קצת, וצוחקת תוך כדי אתה היית מחייך ואומר שאני
משוגעת. זה בטח היה מצחיק אותי עוד יותר... כי אם לא ראית אותי
בשלוש שנים האחרונות אין לך שום מושג כמה משוגעת יכולתי להיות.
איך הייתי מגיעה אלייך לקבר פעמיים שלוש בשבוע רק בשביל לגלות
שהכול נשאר אותו דבר, איך פתחתי יומן אלקטרוני בשביל לכתוב לך
וגיליתי שם כמה שאני בעצם לבד. היית רואה אותי כועסת על העולם,
צועקת על אימא שלי ככה סתם. היית מנסה לעצור אותי מלשתות יותר
מידי ואח"כ לבכות, לצעוק ובסוף להצטער על מעשי. אולי היית מבין
כמה היה פה קשה, להמשיך לחיות, להמשיך לתפקד, אולי היית מסוגל
להבין איך החיים התכערו בלי פנייך היפים.

אולי רק אולי היית עוצר הכול לפני שהכול התמוטט, אולי היית
מחזיק אותי אז לפני שיצאתי מהבית בלי כוונה לחזור. ליד הקבר
שלך, ישבתי בוכה, תיק עם בגדים בצד וראש אחד מבולבל.
אם היית כאן אולי לעולם לא הייתי הולכת לטיפול רק בשביל
שהפסיכולוג יגיד לי שזה בסדר ליפול. אולי הייתי יודעת בלעדיו
שאני עוד אבריא אם רק היית כאן איתי לא הייתי מגיעה לתהומות
הייאוש שהייתי בהם.

"אם". איזו מילה יפה. כמה פעמים ביום היא עוברת לי בראש ולו רק
כדי להזכיר לי שאתה לא כאן.

כי אם היית כאן.
זה לא היה לי ככ מוזר לפגוש מישהו ששמו זהה לשלך. לא הייתי
אוכלת סרטים על כך שהוא נשלח אליי על ידך. לא הייתי בוכה לו כל
הזמן שהשם שלו שהוא בעצם רק שלך, אולי הייתי באמת מאושרת איתו
כי אהבתי אותו, חצי מימה שאהבתי אותך. וזה המון.
אולי לא הייתי מצליחה לגרום לו ללכת כמו שעשיתי ואז כשיכולתי
להרים טלפון ולהתנצל - הייתי עושה את זה במקום להגיד לעצמי
שהוא רק  ניסיון להשכיח את הכאב שלי, ושאני לא רוצה לשכוח.
אבל אני רוצה.

אם היית עכשיו יושב מולי אני לא יודעת מה הייתי עושה. הייתי
צורחת מאושר ואח"כ בוכה. בוכה על כל הדברים שעברתי בשלוש שנים
האחרונות, בוכה על החומה הזאת שתיפול בקול שאגה בשנייה שאראה
אותך. סוף סוף אראה אותך.
בוכה על כל הדמעות ההן שיצאו ממני בכאב, בזעם, בתוכחה.
בוכה על העולם שהיה לי לפני ועל זה שהוא מת יחד איתך.
בוכה על כל נפש שנקרתה בדרכי ואני נתתי לה להרגיש, ולו במעט,
מה זה לאבד אותך. והכאב הוא עצום.
בוכה ובוכה ונותנת לכל הזוהמה להישטף ממני. ואחר כך הייתי
מחייכת. מחייכת באמת.

אם היית עכשיו יושב מולי אני לא יודעת מה הייתי עושה. יכול
להיות שהייתי שוכחת מהכל ופשוט ניגשת לחבק אותך. הייתי מסבירה
לך למה אסור לך שוב לעזוב לעולם ואתה היית מבין ומבטיח שאתה
כאן.

אולי פשוט לראשונה מזה שלוש שנים היו נגמרות לי המילים.
והיה מתחיל האושר.