ח. אורורה / ליל סדר |
בחלון המואר,
ריח חג את פניה ליטף,
תכול עיניה לאות -
מה עמס מבטן,
כי רב משאה על כתף.
ובבית השכנים מה רבתה
השמחה,
כל הבית מורק ונשטף,
ריחות תבשילים נתלו באוויר
כבר עומדים אושפיזין
על הסף.
והיא, את קמטי דאגתה
פורשת
על שולחן ערוך בקפידה,
"האין זה צלו הגח
מן השביל?"
כך היא סחה ברעד לבה
ולא היה זה צלו אלא
זיק תקוותה,
בין קדירת הבשר והיין,
והיה לה הלילה הזה
לחידה,
היפליא באחרית הליל?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|