|
אהובה שלי,
שמי הקדם לך בשירים
ודרכי בבאר של דמעות
ענייך שקעו בהם בלאט
והם נוטפות, עד אליי
רק אלי.
בעלות השחר
ידייך יתומות
קרות, ומחפשות את שמשך
והיא איננה.
וזה העולם
וזאת תפילת היזכור.
אך מדוע היא אלייך
בדד, ברחישות מהכפור?
ולא אליי?
הרגשתי כאן את רחש האור
את אבק השרפה ששב אליי מהנחושת
כהורג את הקדושה שבי
ומשיב אותי אל גן התופת
נבול.
כל שאבקש זאת יד - קרה!
שאוכל לשוב לאחוז בא. |
|
|
אם אתם כבר
מצביעים לי 1 על
היצירה, לפחות
תכתבו למה?
(גם אם זה בשביל
להיכנס לטבלת
הממליצים, אין
לי בעיה עם זה),
הכי חשוב זה
כנות!
חזי מ-144, מחפש
סיבות לכישלונו
הסיפרותי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.