ולא רציתי להיווכח בעצמי,
שעוצמת הבינתיים מעוורת, מחסירה,
משתפת בחוויה של ריקנות,
שלי ושל כולם
ואת כולם.
משתפת את כולם.
ולא רציתי להיווכח,
מה צופן לו העתיד.
מה צופן,
לא.
העתיד.
גמרתי הרהורים והחלטתי יגון.
חשבתי וגמרתי אומר,
סבל.
בלילה שכזה אין חרטות.
דיבורים בעלמא.
ועל מה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.