הילד העיוור פיצח גרעינים
שלח לשונו לחוש זרמי אוויר

ועמד שם אדם זקן הביט בלשונו הוורודה
נשלחת כצל אש גחל זחלי

וכך נזכר בילדותו בטל הרח חף מחלקיקי עופרת וחול אפור
שהיה נח בשלווה על לשונו הנערית

לא הייתי עיוור חשב הזקן
אך מעולם לא ראיתי בעיניי

נער הייתי עורף גוזלים
פורם עשבי בר וסביונים
ונערה רזה ועינה רזים
שלחה לי לשונה בראשונה

ועבתה ועביתי וענני הסתיו האדימו
משלוחות האש שהתהוותה לה אי שם מראשה
מתוק הרעל כעס
ושכחנו ושככנו ולשונה התייבשה הלבינה ונשרה


והילד העיוור אמר
שמעתי את כל אשר אמרת
ילדה זו אשר אהבתה
וייבשה המעיין בזעקה
הן אתה כעיוור פסעת
ושלחה חרונה אחריך
כי לא ידעה אחרת
לשוב לפקוח עסיסך

שוב ותוליד האישה מפיך
ותצא טהורה וצחורה
הן זקנתם פניכם להנביע
מקורות ניצוצות של אורה