סיפורנו מתחיל בנבכי האתמול
בין סיפור בראשית למפץ הגדול
כשברוב מצביעים נחתמה קונסטיטוציה
וקבעה לכל מין אילוצי אבולוציה
בלי משא ומתן, גם כשמשהו הוחמץ
ללא זכות הלנה או ערעור לבג"צ
כך קרה, לדוגמא - לג'ירף ממורמר
קיצצו מגרונו כל מיתר ומיתר
ולזברה סרגו מין פרווה משונה
בגינה היא בדיחת-העשור כל שנה

מיליארדי שנה הלאה ('פחות!' יאמר דרעי)
ניהלו לפנות ערב דו שיח היסטרי
גיבורינו - הזברה, חדור פרנויה
וג'ירף טוב-לבב, צמחוני, חובב סויה
זה קרה בספטמבר בדרום בוצואנה
זברה נח תחת פיקוס בלב הסוואנה
כשג'ירף הידשדש מול חוטמו וחייך
לא יכול לאמוד עד כמה הסתבך;

"סלח לי, משהו מצחיק, מר גורד-השחקים?
לא, כי אם יש, שתף גם אותי אם תסכים,
אז אני אנחש" הוא המשיך, כולו דרמה
"ייתכן שפסיי מזכירים - פיג'מה?
או תלבושת פושע במעשייהו,
או אולי מעבר- חצייה?", עוד הקשה הוא
"כבר שמעתי את כל החוכמות", הוא זעף
"זו רק אי-הבנה", לא הגה הג'ירף

"האמן לי - כבר קצתי בכל הספארי,
כאן צחקוק, שם לחשוש, פה סרקאזם וולגארי
והכי מקומם הוא שכל הקלסים
לא מופנים אל חיות אחרות עם פסים...
....כך הטיגריס הזה - מכובד, נאצל,
הוא, עם כל הכבוד, נראה כמו כדור-סל
ואותו לא יעז להרגיז אף בר-דעת
מחשש לדגדג שלוותו הפוקעת...
...וכנ"ל לגבי הדבור המפוספס
מעוקצו חוששים אז שותקים! זה נמאס!
"מהיום לא אסבול עוד זלזול!", הוא פסק
"לא היתה כוונה..." הג'ירף אז שתק

אז הזברה סיכם: "רק את זאת עוד אוסיף:
שמומלץ מבטך באגם להעיף
פרוותך, תיווכח, לגופו של עניין,
די דומה לריצוף של כניסה לבניין...
...וכעת אם סיימת, ואין עוד בדיחה,
חסרות לי שלוש שעות שינה, ברשותך"
אז עצם את עיניו בכורעו על ברכו
"ביי!" אלם הג'ירף, ויצא לדרכו