אי שם בגלקסיה, שכן לו בנחת כוכב ששמו היה טווינק 3. לא משנה
שלא היה טווינק 1 או טווינק 2.השם טווינק 3 צלצל טוב לחייזר
הראשי והוא החליט שככה יקראו לכוכב שלו.
בכוכב גרו חייזרים עגולים וקטנים, בערך בצורה של אבטיח קטן.
היו להם רגליים קצרות ושעירות ועיניים גדולות שהיו מחוברות
לראש שהיה גם הבטן ולבטן שהייתה גם הראש, שממנו יצאו שני
מחושים קטנטנים ששימשו גם כאוזניים. בדרך כלל החייזרים היו די
חלשים ולא כל כך חכמים, אבל הם היו  שמחים רוב הזמן, חוץ
מבפעמים שבהן הם היו עצובים, וזה היה כשהיה קורה משהו מצער,
למשל אם חייזר אחד היה חולה או משהו כזה.

בגלל שהם לא היו כל כך חזקים וכל כך חכמים, הם לא תכננו ולא
בנו טוב את התשתית החשמלית של הכוכב. יום אחד היה יותר מדיי
עומס על חוטי החשמל ונוצר קצר חשמלי, שגרם לפיצוץ.
מהפיצוץ נפלט חומר כימי שגרם לתופעה מאד משונה אצל החייזרים.
בכל פעם שהיו שומעים מוזיקה קלאסית הם היו מתנפחים וגדלים,
ונהיים חזקים יותר וחכמים יותר, וכמה שהם היו שומעים יותר
מוזיקה-ככה הם היו נהיים יותר חכמים ויותר חזקים.
הדרך היחידה להחזיר אותם לגודל טבעי הייתה ע"י כך שהם היו
שומעים חייזרים שרים. הבעיה הייתה, שבגלל הפיצוץ הגדול, הם לא
זכרו איך לשיר. רק חייזר אחד, שלפני הפיצוץ היה הזמר הכי
מפורסם בטווינק 3, זכר עוד לשיר, אבל הוא נהיה צרוד מאד.

החייזרים נשמרו בדרך כלל בגודלם הטבעי, אבל במידת הצורך,
השמיעו לעצמם קצת מוזיקה קלאסית כדי לגדול ולהתחכם, למשל אם
רצו לבנות בית חדש והיו צריכים כוח, או אם רצו להשתתף בחידון
התנ"ך, ואז היו צריכים מוח. כשהם היו מסיימים להשתמש בכוח
ובמוח, היו קוראים לחייזר-זמר-לשעבר, והוא היה שר להם ומחזיר
אותם לגודל טבעי.
למרות שהוא היה צרוד, אותו חייזר-זמר-לשעבר אהב מאד לשיר ושר
כמעט כל הזמן, חוץ ממתי שהוא ישן. זה הפריע לחייזרים, שרצו
לפעמים להיות יותר חזקים וחכמים. הם ביקשו ממנו כמה פעמים
להפסיק אבל הוא לא הצליח, השירה הייתה יוצאת ממנו בלי שליטה.
זאת הסיבה שהוא היה כלוא בתוך תא, שרק לחייזר הראשי היה המפתח
אליו, והוא היה משחרר אותו בשעת הצורך.
מיותר לציין, שרוב הזמן אף אחד לא שר בכוכב טווינק 3. החייזרים
כבר לא היו כל כך מאושרים.

בכוכב הייתה חבורת חייזרים, שמאד רצו להיות תמיד גדולים ותמיד
חזקים, אז הם השתלטו על מערכת הרמקולים של הכוכב והשמיעו בקולי
קולות יצירות של מוצרט, ואחר כך שופן, ואז באך.
החייזרים התנפחו, וגדלו, והתחזקו.
המוזיקה לא הפסיקה, בטהובן, ושוברט,
והחייזרים התנפחו עוד ועוד. כל כך התנפחו, והפכו יותר חכמים
וחזקים מאי פעם.
בגלל שהם היו כל כך גדולים, לא היה עוד לכולם מקום על טווינק
3, שהיה כוכב קטן שנועד לחייזרים קטנים. בגלל זה, החייזרים,
שבדרך כלל היו מאד ידידותיים חייזר לרעהו, התחילו לריב,
ולהרביץ אחד לשני, ופרצה מהומה גדולה.
בתוך כל ההרס, פגעו בחייזר הראשי, שבדיוק היה בדרך לפתוח את
תאו של החייזר-זמר-לשעבר שהיה יכול להציל את כל העסק בזמן,
והעיפו אותו בטעות לכוכב אחר.
הנזק שנגרם לכוכב היה בלתי יתואר.
חייזרים נהרגו ונפצעו, בתים נהרסו, חנויות נשדדו, חלונות
התנפצו, בניינים קרסו...

החייזר-זמר-לשעבר שמע את הקולות הנוראיים ואת הצעקות של
החייזרימהות שאיבדו את החייזרילדים שלהן. הוא החליט שהוא חייב
לעשות מעשה ולהציל את הכוכב.
אז הוא התחיל לשיר.
אבל הוא הרי היה מאד צרוד, ושירתו הייתה מאד חלשה.
שום דבר לא נשמע מחוץ לתא המבודד שלו, המהומה המשיכה.
אבל הוא לא התייאש, והגביר את קולו עוד ועוד ועוד. כלום לא
עזר. הצעקות בחוץ המשיכו.
לפתע, הוא לא הבין מאיפה זה הגיע.
אף אחד לא הבין מאיפה זה הגיע.
שאגה אדירה. השיר החדש של מדונה. זה הגיע ממנו.
בחוץ השתרר שקט, והוא המשיך לשיר בקולי קולות. החייזרים חזרו
בינתיים לגודלם הטבעי, ודווקא אז, רק אז, כשהמוח שלהם הצטמק
למימדים הרגילים שלו, הם התחילו להבין את הדבר הנורא שקרה
להם.
מיד הגיעו לתא של החייזר שהציל את טווינק 3, ופרצו בכוחות
משותפים את הדלת. למרות שהם היו די חלשים עכשיו, הם היו רבים,
והיה להם רצון, וזה הספיק.
אחר כך התחילו כל החייזרים ששרדו לפעול למען שיקום הכוכב, לא
לפני שהחייזר-זמר-כבר-לא-לשעבר לימד את כולם לשיר.