רן זפר / טעות |
הדוהר אל שקיעה מתייפחת
מה נאה אדוני, מה כבד אוכפו
השומר את פחדיי כאן מתחת
ויפה השקיעה,
אך מהר היא נלקחת
חידתית וגאה,
את כנפיה מותחת
הכרח הוא הכרח -
וככל יום ויום
אורזת קרניה,
נופלת לדום
לילה יורד
(הוא כעור במקצת),
ומעט צלקות של "זה לא זה" אך את
כה יפה באורו העמום, הנוגה
ואני כאוויל מתעלם ופונה
אל כאב-אבירי, אדוני ומלכי
הרוכב על גבי ומושל בלבי
מעוור את עיניי, ומוביל להיכן?
לדהור אל תהום וליפול ברומן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|