לא רוצה לדבר לא רוצה להקשיב,
את הרע שעבר לא ניתן לתקן או להשיב.
כל שנותר מאחור כבר מזמן,
מתרוקן וכבר עף לו מכאן.

אין לי כוח לאמר מילים שסתם יאמרו,
הריקנות שהן יותירו והכוויות שייווצרו.
הבטחות שהיו ואחריהן רק נותר,
לב הולך ומעט שרק כאב בו נשאר.

הזמן שחולף ומה שנותר מהעבר,
המדע של הזמן שאף פעם לא נגמר.
והראש מתנדנד ובוכה שכבר לא ישוב,
שמה שאין כבר לאף אחד לא חשוב.
אך זה חשוב לחולם זה חשוב לזוכר,
זה יקר לאדם שחלם על אדם אחר.

לא רוצה לדבר לא רוצה להקשיב,
לזמן שעבר לא ניתן למצוא תחליף.
והידיים רועדות וכל הגוף לו מתמוטט,
את קצב הנשימה לא ניתן להאט.

וכבר אין למה לאמר מילים שלא יאמרו,
אין כבר מי שיקשיב לשאלות שמאחור נותרו.
ורק הלב שמזדקן משאיר צלקת נוספת פתוחה,
עוד דימום אחרון על אותה הבטחה.
הבטחה לחלום, להאמין, לא לוותר,
הבטחה לא לשכוח כאב שלעד יישאר.