אז דיברתי ואמרתי
ובכיתי וצרחתי
ושום דבר לא השתנה
חשבתי שסוף סוף את זה להוציא מצליחה
התאכזבתי ממך,
מההתנהגות שלך
אני לא מבינה מה עובר לך בראש
באמת כואב לי עכשיו פי שלוש
אני כמעט בטוחה שכבר מצאת אחרת
ואני בטוחה שעל המעשה הזה לא הייתי חוזרת
ראיתי שנהנית ושלא הפריע לך בכלל
לראות אותי סובלת, לראות אותי לא כמו בדרך כלל
אך החיוך שלך היה אמיתי עד הסוף
ואת רגשותיי אין לי אומץ לחשוף
אני תקועה פה באמצע, כבר לא יודעת להבחין בין הרע אל הטוב
לא יודעת כבר מה להרגיש, מה לחשוב
בגלל שאני שומעת עליך כל הזמן אתה נשאר אצלי בפנים
אני חושבת שיקח לי המון זמן להפנים
שלעולם לא נהיה ביחד, לעולם זה לא יקרה
לעולם המצב המגעיל הזה לא ישתנה
אני יודעת שאנחנו גדולים מספיק כדי להמשיך להיות קרובים
אבל האם זה ללב שלך, ללב שלי מתאים?
אני רוצה שתדע את הכל
אבל אני לא רוצה שמזה תסבול
עכשיו הצעדים שלי לא ברורים
הרגשות שלי ממקודם שונים
אני מקווה שביום מן הימים נוכל להיות משהו אחר
נוכל שוב את דרכינו לחבר
להיות במקומות אחרים
לעשות את הדברים יותר שונים
לדבר עוד כמה שיחות רציניות
לעצום שוב עיניים ביחד לכמה שניות
להתחבק חזק חזק ולא לעזוב הרבה זמן
ללכת ביחד בגשם או שסתם רק מעונן
אבל לא בטוח שזה יקרה, לא בטוח שאצליח
שאצליח שאני שווה את זה, לך להוכיח
אוהבת אותך המון, מתגעגעת עד אין קץ
מקווה שלפעמים על מה שעשית את עצמך עוקץ
מקווה שגם אתה מתגעגע, שגם לך חסר קצת חום
אז עוד ניפגש באיזה סיוט או חלום,
באיזה מקום לא ידוע או באיזו פינה של רחוב,
או אולי באיזה שיר שאני או אתה עוד אמורים לכתוב.