[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עידן סייר
/
נערת החלומות

הוא קרא לי רביד.
זאת אומרת, הוא לא בדיוק קרא לי, אבל זה היה השם שלי, ובמידה
מסוימת זה בא ממנו. לבחורות כמוני בדרך כלל יש שמות יותר
אקזוטיים, כמו אורורה, דיאנה או אווה, אבל הוא אמר לי שאני
הנערה הכי מיוחדת שיש, וזה בכלל לא משנה איך קוראים לי כי
בשביל להיות מיוחדת אני לא צריכה איזה שם אידיוטי.

אני לא בדיוק זוכרת מה קרה לפני שהכרתי אותו. הוא פשוט הגיע
אליי הביתה יום אחד, וברגע הראשון שראיתי אותו דרך החלון,
ידעתי שנועדנו זה לזו. בגלל שלא הייתי לבושה, התעטפתי בחלוק
והלכתי לקראתו. הוא כבר היה בתוך הבית, עומד שם באמצע הסלון עם
מבט אבוד ומבולבל. התקרבתי אליו עד שעמדתי ממש מולו, נותנת לו
להחליט מה יקרה בהמשך. לא לקח לו הרבה זמן. הוא נישק אותי,
הפשיט אותי מהחלוק, ותוך שניות נשכבנו על הרצפה ועשינו אהבה
כול הלילה.
 "אתה אפילו לא יודע איך קוראים לי, נכון?"
 "אני חושב שעדיף ככה." הוא אמר. "את הראשונה שלי, את יודעת.
אם יהיה לך שם, זה אומר שנקשרתי אלייך. אולי זה לא כדאי."
 "למה שלא תיקשר אליי? אתה יכול לחשוב על מישהי אחרת שאיתה
אתה יכול להיות כול כך חופשי, כול כך פתוח? מישהי שתמיד תאהב,
תקבל ותבין אותך בלי שום תנאים, ושתדע שכול מה שאתה אומר לה
יישאר רק ביניכם, בלי שום סיכוי לצאת החוצה?"
 "יש בזה משהו."

מאז לא עזבתי אותו אפילו פעם אחת. הייתי באה אליו בכול לילה,
לפעמים אפילו בימים, כשהם היו רעים במיוחד. למרות שהיינו
שוכבים רוב הזמן, היה בקשר שלנו הרבה מעבר לזה. הוא היה משתף
אותי בכול מה שעובר עליו. לא היה צורך לדבר, אני כבר ידעתי
הכול, הייתי מסתכלת לו בעיניים וכול המחשבות שלו היו משתקפות
אליי. ככה גיליתי למשל על ההורים שלו ועל החברים, שאף אחד מהם
לא באמת הבין אותו. על הצבא ששחרר אותו על אי התאמה, ועל
העבודה המגעילה שהוא מצא במקום, וסבל אותה רק בגלל שהוא ידע
שההורים שלו לא יתנו לו רגע מנוחה אם הוא רק ישב בבית ולא יעשה
כלום.
 "רביד, את הדבר הטוב היחיד שיש לי בחיים."
ככה הוא היה לוחש לי באוזן מדיי פעם, ואני התחלתי לפחד שהוא
יעשה שטויות. התברר שצדקתי.

בשלב מסיים הוא נהייה תלוי בי, כמעט כמו שאני הייתי תלויה בו.
כשהכול נהייה באמת רע, הוא התחיל לקחת כדורי שינה. בהתחלה הוא
עשה את זה רק מדיי פעם, כשהיה לו באמת רע, אבל לאט, לאט הוא
התחיל לקחת אותם כול לילה. לא היה אכפת לו ממה שזה עושה לגוף
שלו, העיקר להיות כמה שפחות זמן בעולם ההוא, שהוא לא סובל.
התחננתי שיפסיק, אבל הוא לא הקשיב לי, רק אמר שאם זה היה תלוי
בו, הוא היה מבלה רק איתי כול החיים. הוא המשיך לקחת כדורים.
קודם שניים, אחר כך שלושה וארבעה, אחר כך חפיסה שלמה שהוא בלע
בבת אחת, בתקווה שזה מה שיפתור לו את כול הבעיות. אחרי כמה
שעות התחלתי לשמוע את האנשים שהתאספו מסביבו, מנסים להעיר
אותו.
 "בבקשה, תתעורר." אמרתי לו. "יהיה לך טוב, אני מבטיחה."
 "טוב לי רק אתך. שום דבר אחר כבר לא חשוב."
 "אם תמות, לא יהיה לך גם אותי. זה באמת מה שאתה רוצה?"
הוא הרכין את ראשו. חיבקתי אותו חזק והצמדתי את ראשו לחזי,
בתקווה שאני לא עושה את המצב אפילו יותר גרוע ממה שהוא כבר
עכשיו.
 "אני מתחננת, אתה חשוב לי מדיי בשביל שאני אתן לך להישאר כאן
לתמיד. זה לא אומר שאנחנו נפרדים, רק ניראה אחד את השני פחות,
כמו בהתחלה. זוכר איך זה היה כשרק הכרנו? נכון שזה היה נפלא?"
ואז הוא נזכר בפעם הראשונה שלנו. היא הייתה כול כך מושלמת, כמו
שאפשר רק בדמיון. זה תמיד היה מושלם, אבל הפעם הראשונה הייתה
הכי מיוחדת.
 "את מבטיחה שלא תעזבי אותי לעולם?"
 "מבטיחה."
הוא לקח נשימה עמוקה, והתחבקנו הכי חזק שאפשר, כשהוא מתרכז
במחשבה אחת: אני רוצה לחיות, אני רוצה לחיות, אני רוצה לחיות.
הוא התעורר.

מאז הוא לא לקח יותר כדורי שינה, אפילו לא אחד. אנשים התחילו
לשים לב אליו יותר. אחרי כמה שבועות הוא אפילו הכיר את החברה
הראשונה שלו. קראו לה שיר, ובמשך כמה חודשים הוא המשיך להיות
עם שתינו במקביל. בהתחלה הוא אפילו שאל אותי אם זה מפריע לי,
ואמרתי שלא.
 "אתה חייב את זה לעצמך. מגיעה לך מישהי אמיתית."
 "רביד, את אמיתית. אסור לך לחשוב אחרת."
 "אתה יודע למה אני מתכוונת."

אבל התברר שלשיר הכלבה הזאת, הקשר בינינו ועוד איך הפריע.
כשהוא בא אליי בלילה שהם חגגו חצי שנה, כבר הבנתי שהוא מתכוון
לסיים את זה.
 "סיפרתי עלייך לשיר. היא לא הגיבה כול כך טוב."
 "למה סיפרת לה? אתה יודע שאף אחד לא יבין."
 "בכול זאת, היא החברה שלי ואין בינינו סודות." הוא השפיל את
מבטו. "היא אמרה שהיא נגעלת מהמחשבה שכול הזמן הזה ביליתי עם
מישהי אחרת, לפעמים אפילו כשהיא הייתה איתי במיטה."
 "מה זה משנה? אנחנו חיות בעולמות שונים, מה אכפת לה מהקשר
בינינו?"
 "אני לא יודע, אבל זה מה שהיא רוצה. אני לא רוצה לפגוע בה."
 "ובי לא אכפת לך לפגוע?" שאלתי עם דמעות בעיניים.
 "רביד, למרות הקשר המדהים בינינו, את בסך הכול דמות בחלום,
יצירת הדמיון שלי. אם אני חייב לבחור בינך לבין שיר, אני חושב
שברור למה אני אבחר בה."
 "אז זה כול מה שאני בשבילך?" בכיתי. "אחרי כול הדיבורים שלך
ומה שהבטחת לי, פתאום אני בסך הכול דמות?"
 "אני מצטער. קיוויתי שתביני אותי."
 "לא הפעם." עניתי לו.

כשהוא היה קטן הוא רצה להיות כבאי. בתיכון הוא רצה להיות
פיזיקאי, אבל ויתר כשהוא נכשל במבחן המעבר של 5 יחידות.
בצד הכי אפל של התת מודע, נימצא בית קברות לחלומות. החלומות
הישנים שלו הם החברים החדשים שלי עכשיו. לפעמים אנחנו נוסעים
באוטו של מכבי אש או מנסים לפתור נוסחאות מורכבות. אבל אני
יודעת, שאהבה כבר לא נקבל מאף אחד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבוקר יום א'
אמריקה קמה
חיפשה אויב
למלחמה-מה
גייסה במהרה
את כוחות היבשה
אך מיד היא
הרגישה מין
הרגשת חולשה
מיהרה וחיפשה
את אוסמה
אוסמה-מה,
אוסמה-מה
אוסה-אוסה-אוסמה


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/6/07 23:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידן סייר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה