שוב אני מתחיל, נוגע לא נוגע
אני ושוב אינני, וחוזר, חס וחלילה
המעגל נפתח שוב, התרגשות של שחר
הדעיכה שבהרגל
השקיעה האיטית, האדומה,
והבדידות שבלילה לבן.
לחזרה אמור להיות כוח לימודי
לחזרה אמור להיות כוח לימודי
ואפילו אוגר לומד בסוף
ורק אני ממשיך.

הם אמרו שאני ציני. איך יכלו לדעת
איך יכלו, אם לא סיפרתי
על מגע יד צורב על גבי
הייתי צעיר מכדי להבין,
מבוגר מספיק כדי להרגיש
או על זו שגירדה בפרק כף היד
קצת עמוק מדי
קצת עמוק מדי
לחשוב על זה בשעות כאלה
העבר הוא מקום רע להיות בו
כשרק אני ממשיך.  

בימים האלה, יורד גשם כשחם
כמו הבדלה, מחר לא יהיה שרב
הרחובות נשטפים בוץ
הרכבים מתלכלכים
גשם שלא מנקה ומטהר סופו
שידכא אותי שוב
הייתי צריך לומר לך ללכת
הייתי צריך לומר לך ללכת
מה יוכל לנקות אותי עכשיו
אם רק אני ממשיך?