לובש את החולצה המשובצת
שאתמול היית בתוכה
שואף לקרבי את הריח שלך
כמו אחד שמלקק שרידים אחרונים של שוקולד מהנייר
מחכה לביקורך הבא
ויודע שכמה שתהיי פה זה לא יספיק
רואה מולי אותך עם השיער האסוף
שאותו את לא מפזרת חוץ מלפני השינה
(וחבל)
עם החיוך המסתורי
עם המבט החודר
ועם הסיגריה הנצחית ביד
כשאת אומרת שאת אוהבת אותי
מה זה בעצם אומר
שאת אוהבת את בדיחותיי המוזרות
את וידויי הכואבים
את חוסר הנחת שלי מעצמי
והמרירות האינסופית?
איזה רגשנות מביכה נפלה עליי!
איפה הציניות וההומור השחור?
איפה הלעג לכל השמלץ הקיטשי?
פתאום התחלתי לכתוב כל כך אישי...
מה מודי
גם אתה נהיית
חתיכת בן אדם?!
| 