צריחות שצרחתי
בליבי או לחוץ
לא הקלו
אף לא במעט
על הכאב.

נואשת כואבת
מאז אותו היום
וכך נשארת
לא משתנה
אותה נפש שבורה.

בשעות מצוקה ואובדן
מנסה להסתיר
מתכנסת
נשברת
ורסיסי הדמעות החצופים
מעיני זולגים.

היו למחרוזת פנינים מלבבת
הרסיסים הרטובים
שנשרו
ונושרים
לחצי הכוס המלאה
בעל כורחי נכנסים.

לספר שירי הלבן
ודאי אכניס את כל אותן פנינים
ודפים על גבי דפים
יתפרסו האירועים
שעיצבו לי את החיים.

ניגלו חביונות לא גיליתי לרע
פרט לנשות סוד יקרות
שאלי בשעות קשות תמיד היו קרובות
תומכות
מאמצות
את ידי היו מחזקות.

נחשף החתום בי באש
אך נראה כאילו לא הייתה ברירה
אותה רוח יצירה
לא המתינה להזמנה
כשהתחשק היא נחתה
וברוב פארה על גבי דפים לבנים התפרסה.

ואת תוגתו של הלב הכורע
הצעיר ועם זאת השבור
יד כל במנוחה תמשש,
תבקר,
תאהב,
תשנא,
כאילו אין זה יותר מדיו כחולה,
על דף לבן,
כאילו אין זו נשמה
קרועה ושבורה
שאיבדה פז
וחיפשה מזור וגהה
בדף הלבן,
ובדיו הכחולה.

נכתב כהערכה לרחל המשוררת, וכהוכחה לכך שכל מה שהיה רלוונטי
ליוצרים אז רלוונטי גם להיום, ונראה כאילו היה כך מאז ומתמיד.