שנות התשעים שלי מאופיינות לי בראש כמו תולעת משי
פתלתלה
שהולכת והולכת ומודעת לעצמה.

כל הספרים שלי מסודרים בערימה.
כמה סיפורים מצוטטים על דפים שקימט הזמן,
בעיקר של פנחס שדה.

כמה קסטות של משינה מפוזרות מחוץ לקופסאת נעלי האול סטאר
הראשונות שלי.

פוסטר של קורט קוביין תלוי על מסמר חלוד.
פוסטר של אדי וודר נשען על הגיטריסט של פרל ג'ם.
ניחוחות של גראנג' סמיך באוויר.
הקאמל שלי בוערת ומחניקה אפילו יותר.

אני יושבת משותקת ונזכרת בתקופה.
הריח עולה לי בנחיריים,
כל כך מוכר, כאילו זה היה אתמול.

משתלטים עליי געגועים,
לשנות התשעים.