דמויות:
מוכר
שוטר

תפאורה: רחוב

מסך:
המוכר עומד מאחורי דוכן קטן ומאולתר, נגיד משולחן
מוכר: פיצוחים! גרעינים! בוטנים! פיסטוקים! קשיו!
שוטר: (נכנס) שלום, אדוני.
מוכר: שלום לך, רוצה משהו לפצח?
שוטר: לא, רק רציתי לדעת, האם יש לך רישיון לעסק הזה?
מוכר: מה זה רישיון לעסק?
שוטר: אם אתה לא יודע סימן שאין לך. (מוציא פנקס. רושם דוח.
נותן למוכר)
מוכר: מה זה?
שוטר: זה קנס על הפעלת עסק ללא רישיון.
מוכר: ובאיזו סמכות אתה קונס אותי? איזה ייפוי כוח יש לך?
שוטר: מה זאת אומרת? זאת העבודה שלי.
מוכר: מה? להסתובב, להמציא חוקים ולגרום לאנשים תמימים לשלם
לך?
שוטר: לא. אני שוטר.
מוכר: שוטר? מה זה שוטר? תזכיר לי.
שוטר: מי שעובד במשטרה.
מוכר: וזה?
שוטר: אתה יודע, הגוף שאמור לאכוף את החוק.
מוכר: מה? הצבא?
שוטר: לא. אנחנו במדים כחולים.
מוכר: עוד רמז.
שוטר: צוחקים עלינו שאנחנו טיפשים.
מוכר: אה! שוטר!
שוטר: כן, בדיוק.
מוכר: נו, נגמרה השביתה?
שוטר: אנחנו לא שבתנו. לשוטרים אסור לשבות. יש חוק.
מוכר: חוק שכן אכפתם, הא? אז מה? נגמרה החופשה?
שוטר: מעולם לא היינו בחופשה. את הקנס אתה יכול לשלם בדואר
או בבנק.
מוכר: לא, אדוני השוטר, חשבתי שאתם הלכתם לתמיד, אתם לא
יכולים פתאום לחזור לפעול בלי להודיע קודם. הייתי יודע שאתם
חוזרים לעבוד לא הייתי פותח דוכן פיצוחים משולחן בלי רישיון.
שוטר: על מה אתה מדבר?
מוכר: תראה: אחרי הרבה פעמים שהתלוננתי אצלכם על גניבה ועל
עברייני תנועה, ואחרי שמה שנגנב לא הוחזר ואת אותם נהגים
פראיים ראיתי שוב נוהגים בפראות, הבנתי מזה שסגרתם את הבסטה
ושסיימתם. פעם אחת, כשבני סלע ברח, עשיתם קמבק, גם כן לא משהו,
אבל היה. וגם לפעמים, כשרוצחים מישהו. בלי התוכניות תחקירים אף
אחד לא היה בכלא. פתאום אתם מחליטים שאתם חוזרים לעבוד? ככה?
בלי להודיע? כשבני ברח הודעתם על הקמבק, פתאום זה בהפתעה? זה
לא הוגן אדוני. התרגלנו שרק בתל-אביב יש איזה כמה פקחים ושפה
סיימתם. זה לא לעניין, אדוני השוטר.
שוטר: אז אתה מסרב לשלם את הקנס?
מוכר: לא מסרב, מבקש הקלה.
שוטר: אדוני, אנחנו המשטרה מעולם לא הפסקנו לפעול.
מוכר: במשרד אולי. תכננתם את החזרה הזאת. מופע איחוד כזה
גדול.
שוטר: אדוני, אתה פשוט לא שם לב.
מוכר: רק אני? כל השכונה כבר מספרת סיפורים לילדים שלהם על
גבורות המשטרה שפעם פעלה פה.
שוטר: באמת? (מנפח את החזה בגאווה) בטח ימים לוקח לכם לספר
את הכל.
מוכר: לא, בדיוק חמש דקות.
שוטר: הגרסא המקוצרת?
מוכר: המורחבת.
שוטר: מה הרגילה?
מוכר: אומרים "הם עשו כלום" וזהו.
שוטר: והמורחבת?
מוכר: "הם עשו" ואז אתה אומר "ממש" במשך ארבע דקות וחמישים
וחמש שניות ואז אומר "כלום".
שוטר: אתה עכשיו התחצפת לשוטר בעת מילוי תפקידו! הנה לך עוד
קנס! (רושם עוד דוח)
מוכר: (לוקח את הדוח) אז איפה אמרת אני משלם את זה?
שוטר: או בדואר או בבנק.
מוכר: אולי אני כבר אשלם לך וזהו? בכל מקרה אתה השוטר היחידי
שפועל עדיין.
שוטר: קודם כל זה לא נכון, דבר שני זה הולך לרשויות.
מוכר: אתם סוג של רשות, לא?
שוטר: הרשות המקומית או האזורית. לדוגמא אם היינו עכשיו
בתל-אביב הכסף היה הולך לתל-אביב.
מוכר: אבל אנחנו לא בתל-אביב.
שוטר: נכון. אני לדוגמא הוצבתי כפקח במועצה האזורית מרום
הגליל, והכסף שתשלם על הקנסות ילך למועצה.
מוכר: במרום גליל? דביל אחד, פה זאת מועצה אזורית גליל
עליון!
שוטר: באמת?
מוכר: באמת.
שוטר: אז אני צריך למהר עכשיו לסייר בכמה יישובים של מרום
הגליל, להתראות לך.
מוכר: רגע, קח את אלו איתך, למזכרת. (מגיש לשוטר את
הדוחות)
שוטר: בלתי אפשרי, אדוני, לא ניתן לבטל דוח שנכתב.
מוכר: נו באמת, מדובר פה רק באלפיים, תהיה רגיש.
שוטר: בסדר. (לוקח את הדוחות) להתראות. (יוצא)
מוכר: בחור חביב. (מכריז) פיצוחים! גרעינים! בוטנים!
(נעצר) רק רגע... (שולף טלפון נייד. מחייג) הלו? אלי?
תקשיב, זה ברוך. (פאוזה) יש לי פה תסריט משהו בשביל חברת
ההפקות שלך. (פאוזה) בא אליי עכשיו איזה מישהו, ממש השקיע עם
תלבושת ופנקס דוחות, והעמיד פנים שהוא שוטר. (פאוזה) נשבע
לך! אתה יכול לעשות מזה סדרה קומית: השוטר האחרון. (פאוזה)
כן, מצוין, באמת. (פאוזה) יאללה ביי. (מנתק) פיצוחים!
פיסטוקים! גרעינים! בוטנים! קשיו! (ממשיך לצעוק בזמן שכבים
האורות)