אין לי מה לבכות
ואין לכם מה לעשות יותר איתי
כי זה הכל באשמתי
כי אני זאת הדפוקה, הלא בסדר
ככה אתם חושבים, לא?

ואתם, מה אתם?!
אתם תמיד בסדר!
אתם תמיד מבינים!
עושים את עצמכם כאילו אתם שומעים
כאילו אתם בכלל מנסים להקשיב
אבל בעצם כבר וויתרתם מזמן
וויתרתם עלי!

כי אני זאת שממשיכה לבכות בחדר
בלי שאתם בכלל יודעים, או טורחים לשים לב
בלי שאף אחד יודע
כל יום, כל יום מזדיין! אני יושבת ובוכה בחדר
בחדר המסריח הזה
שאתם בחיים שלכם, עם מה שיותר חשוב לכם

נכון אתם כבר בטח לא יודעים מי יותר בעייתי, אני או הוא.
ואתם יודעים מה, לא אכפת לי כבר מי לעזאזל!
כי אני לא עושה פה חשבונות יותר
לזה בטח שאין לי כוח
שמתפוצץ לי כבר המוח כל יום מחדש, לחשוב על מה יהיה, איפה אני
יהיה

ואני אף פעם לא רוצה איתכם להיות, רק לצאת ולא לבכות
וזה כל כך עצוב, שככה זה צריך להיות
ואת זה אתם יודעים?
אני בטוחה שלא, כי אף פעם לא  הסתכלתם קצת יותר עמוק בפנים
מעבר לכל "הבעיות" שיש לי. אף פעם לא הסתכלתם מעבר לזה!
ואני שונאת שככה זה צריך להיות, אני שונאת שככה אני צריכה
לחיות.
כי זה לא מגיע לי, וזה בחיים לא הגיע לי
אז אולי פעם אחת תסתכלו קצת מעבר, ותראו את השבר
את השבר שלי בלב, בו כל יום אני סוחבת את כל הכאב...