"אבל תן שנייה להסביר לך, זה כאילו הטעו אותך או משהו.
ישבנו אצלה בחדר ושתינו מים. היא מהבנות האלה שיש להן קירות
בצבעי פסטל ומיטה גדולה ורכה שאבא'לה קנה, אתה בטח מכיר נו. אז
היא טוחנת לי ת'מוח כל היום שבא לה ללכת לקרקס כי עכשיו חופש
והיא בכלל לא שומעת שאמרתי שאין לי כסף. למרות שלא היה לי היא
המשיכה לא להקשיב, אתה קולט את זה?"
"תמשיכי בסיפור."
"היא התחילה להתפלצן על כל מיני אריות ותרגילים, שהיא קראה
עליהם באיזה ספר פלצני שקיבלה מאבא'לה הזה. לא הבנתי מה היא
מנסה להגיד ושתיתי בזמן שחיכיתי עד שתסיים. פתאום היא תקעה לי
הערה כזאת של 'וואו, כמה את שותה!', אתה מכיר את זה? שאומרים
לך משהו מוזר ואז מחייכים עם צחוק חצי-ידידותי אבל רק חצי? היא
כל הזמן עושה את זה.
היינו רק אני והיא בחדר ולא הבנתי אז על מי היא עושה רושם
הפעם. למה היא ציפתה, שהיופי הנשגב שלה עם העיניים בצבע כחול
שמיים והקול הנעים והשיער שתמיד נראה אצלה מסורק יגרמו לי
לקשקש בזנב כמו איזה אריה אדיוטי?
פשוט נמאס לי. אם הפעם לא הייתי עושה לה משהו הייתי משתגעת."

"זה לא היה מספיק גבוה, נבלה!" האקרובט הזקוף שלובש בגד גוף
כחול הצליף לו בצוואר שוב ושוב עד שנהיה אדום. הוא תמיד שוכח
שהוא צריך להראות לכולם כמה הוא שמח. "אל תדאג," אמר לאקרובט
השני. "לא יראו את זה במופע, נדאג שהרעמה שלו תכסה את זה."

"שמתי לב פתאום שגמרתי לעצמי את כל המים ברגע אחד אז לא נותר
לי הרבה מה לעשות. שתבין, היא צחקה ממני על המיטה הגדולה והרכה
שלה ממשהו מפגר לגמרי."

האריה התחיל להתנשף. הוא הרגיש צריבה בגרונו כאילו שהוא נחנק,
והדמעות שלו גרמו לכל הקישוטים שתלו למופע התחילו להתערבב לו.
הורוד הפך לאדום והאדום נהיה סגול. ברגע אחד נהיה חושך.

"אמרתי לה 'תפסיקי כבר לצחוק עלי', ודחפתי לעיניים הגדולות שלה
את היד שהחזיקה לה בנימוס את הכוס. בדיוק באותו רגע היא החליטה
לשתות. אני בטוחה שזו בכלל הפעם הראשונה שהסדינים שלה נרטבים,
תאמין לי שהיא בסך הכל מעמידה פנים מדי פעם שהיא בוכה ושיש לה
רגשות כדי שיקנו לה עוד איזה ספר."
"ומה בדיוק קרה אחר כך?"
"מה כבר יכול לקרות?"
"היא לא נדחפה מהמעשה שלך, ראתה מטושטש מהמים, נחבטה בחלק
האחורי של ראשה ונפלה למרגלות המיטה?"

הוא רוצה לשאוג אבל הגרון שלו חנוק. הוא רוצה לשבת איתם ולדבר
על אופציות לשחרר אותו, אבל במקום להקשיב לו הם רק סוגרים עליו
יותר ויותר את הקולר. הוא אפילו לא מבקש מהם אוכל. הוא רוצה
לפתוח את לועו ולבקש בנימוס אוויר, אבל לפני שהוא מוציא ממנו
הגה הוא מתעלף פשוט באמצע הבמה.

"אבל מה פתאום מכה בראש? רק דחפתי לה את הפנים!"
"היישר לאחד מעמודי המיטה שאת יודעת מי קנה."

"מה זה שהנבלה נופל יום לפני מופע? כולם כאן ליצנים, באמת. אני
לא יכול לעבוד ככה." האקרובט השני מרים בידיו דלי סגול מלא מים
והופך את תוכנו על פניו של האריה המעולף. המים עוצמים את עיניו
הגדולות בבת אחת, מחלחלים אל פיו הפעור ומדביקים לגופו את
פרוותו החומה. "במילא לא התרחצת היום."

"אבל מה אתה רוצה ממני? יש לך מושג כמה פעמים היא כבר עשתה לי
קטעים כאלה? נו בטח אבא שלה התקשר אליך, הוא האדם היחיד שאני
מכירה שאוהב מישהו באמת. גם לו היא בטח העמידה פנים עם המים
שהיא בוכה."
"אני לא חושב שהבנת עדיין את חומרת העניין."

האריה השתעל כדי לרוקן את גרונו מהמים ולאישוניו לקח רגע
להיעצר במרכז העיניים. הוא הטיח את כפתו ברצפת הבמה והשפריץ על
האקרובט הראשון ועל עצמו מעט מים. הוא ניסה להתרומם, לדחוף את
גופו קדימה, אך הוא החליק. האקרובט הביט בו מלא כעס והצליף הו
פעם נוספת, הפעם בבטנו.
לפתע השתרר שקט.

"החברה שלך, מתה."
"אבל איך היא מתה, יש לה ימבה כסף."

האריה לא הרשה לעצמו ליילל וזנבו נע הלוך ושוב מעל רגלו
האחורית בתנודות קטנות. לבסוף זנבו הוחזר אל מאחורי גבו והוא
הצליח להתרומם בקושי, רטוב חבוט ומתנשף. תחילה רגלו האחורית,
ואז עוד רגל, ואז שתיים. "וחסר לך אם תתנהג ככה גם מחר", אמר
האקרובט השני וחיבר לקולרו של האריה שהחבורות סביבו רצועה
מעור.
"בוא."

"אני נאלץ לבקש ממך להתלוות אלי עכשיו. שמעתי מספיק."
"לא שמעת כלום, זה ממש לא מה שאמרו לך..."
"אל תתנגדי. עוד תדברי על זה עם שופט מאוחר יותר."
"רגע!"

האקרובטים עומדים משני צדדיו ויורדים מהבמה אל הכלוב. זנבו נע
מצד לצד באיטיות כדי לצאת ידי חובה. ראשו מורכן והפרווה מרעמתו
מכסה לו את העפעפיים, הוא מדמיין שכבר הלך לישון ובחלומו הוא
מרשים ילדה קטנה.
האקרובטים דוחפים אותו פנימה יחדיו כשהם רוטנים לעברו. אחרי
הכל, מחר יום חשוב והם אנושיים, אז הם שומרים את כוחותיהם ולא
מכים אותו פעם נוספת. הם נועלים אותו בפנים והולכים משם.
האריה לא עשה דבר לאיש מלבד להתיז מעט מים, וגם זה לא היה
בכוונה.

הוא מכניס אותה לתאה ונועל מאחוריה את הסורגים. "אבל זאת לא
אשמתה! זת'ומרת, אשמתי, יואו! לא עשיתי שום דבר!" היא רוקעת
ברגלה כמה פעמים, וצועקת, אבל זה כבר לא ממש משנה.