דמויות:
דייר
מתרים
התפאורה: דירה
מסך:
נשמע צלצול בדלת
דייר: (נכנס) אני בא, אני בא... (ניגש לדלת ופותח אותה)
מתרים: (נכנס) שלום לך, אדוני. אני באתי להתרים.
דייר: תודה, תרמתי במשרד.
מתרים: קודם כל, אף אחד לא תורם במשרד, כי אין מי שבא להתרים
שם. דבר שני אתה אפילו לא יודע לאיזו עמותה זה.
דייר: ומה נראה לך? שאני לא יודע? לאיזה אגודה לחולי סרטן או
חסרי בית.
מתרים: לא ולא. אני מתרים מאגודת "תנו לבלונדיניות לחיות".
דייר: מישהו הורג אותן?
מתרים: השמש.
דייר: השמש? מה הן רגישות יותר לקרינה?
מתרים: לא, יא אהבל, תסתכל מסביבך: כל בלונדינית מעל גיל עשר
היא צבועה. כמעט אין בלונדיניות אמיתיות! אנחנו מתרימים בשביל
לחפש דרך לעצור את התופעה הזאת.
דייר: חפש גב של מישהו אחר, חביבי. עליי לא תעבוד בקלות.
מתרים: (שולף תמונה מכיסו) תסתכל רק רגע, זאת רותי. היא
אין לה כסף בשביל לצבוע את השיער כל פעם מחדש וכיצד היא תקבל
את מנת המזמוזים שאותה היא כה רוצה?
דייר: שתפתח דוכן נשיקות, גם תקבל על זה כסף.
מתרים: אבל זה העניין כבודו, הוריה איימו להחרים אותה אם היא
תפתח דוכן נשיקות.
דייר: זאת לא הבעיה שלי. אני נשוי, הבנים שלי נשואים, לא
צריך בלונדיניות.
מתרים: ומה עם נכדים כבודו? עליהם חשבת?
דייר: גם הג'ינג'יות הולכות היום יפה מאוד.
מתרים: ותראה אותה, כבודו. (שולף עוד תמונה) זאת גילה,
הוריה מתעקשים שלא תצבע את שערה וגם עליה מאיימים נגד דוכן
הנשיקות. וכיצד היא תקבל.
דייר: שתלך לדוכן נשיקות!
מתרים: נו, ומה? אתה חושב שכל אחד פה פותח דוכן נשיקות בשביל
בלונדינית שעוד מעט תהיה בלונדינית צבועה?
דייר: זה מתפקיד המדינה לדאוג לכאלו דברים, להתראות לך.
(מתכוון להוציא את המתרים החוצה)
מתרים: למה נראה לך? המדינה צריכה לדאוג לרווחה, לא לצבע
השיער של כמה פרוצות.
דייר: הנה עוד עניין, למה שאני אתרום לכם כשכל מה שאתה מציג
לי זה רק פרוצות שחייבות מזמוזים! בטח יש גם איזו מרטה אחת
שחייבת מנת (עושה באצבעותיו תנועת גרשיים) "אהבה" פעמיים
בשבוע.
מתרים: פעמיים בשבועיים.
דייר: פעמיים בשבועיים? זה כמו פעם בשבוע, לא?
מתרים: מה פתאום. נגיד והיה מקרה ועשתה את האהבה הזאת פעמיים
באותו שבוע, שבוע אחרי זה היא יכולה לחיות בלי.
דייר: הבנתי. עכשיו בבקשה רד לי מהגב, לא אכפת לי מחבורה של
פרוצות שהחליטו להקים עמותה.
מתרים: נו, באמת.
דייר: ואתה יכול למסור למרטה שהיא יכולה להתחתן וככה היא
תקבל יותר ממה שהיא צריכה!
מתרים: אדוני, האישה התחתנה, אבל בעלה ברח והיא עגונה,
כבודו.
דייר: ומה, אני לא עגון?! אני לא עגון?! אני עגון לאוברדרפט
של הבנק שלי, ולא נותנים לי לעבור בנק עד שאני לפחות לא אהיה
במצב שאני עובר את התקרה! נראה לך שיש לי עוד כסף מיותר בשביל
כל פרוצה הגונה?!
מתרים: היא לא הגונה בכלל כבודו, רק עגונה.
דייר: שמחת זקנתי! למה אף אחד לא עוזר לי לצאת מהבוץ, הא?
כולם חושבים רק על בלונדיניות! יש גם ג'ינג'יות, וכאלו עם שיער
שחור, או חום. למה דווקא בלונדיניות?!
מתרים: אדוני, גם אלו מאבדות בשלב כלשהו את צבא שיערן.
דייר: איזה שלב?
מתרים: שלב הזקנה.
דייר: יודע משהו?! שהמדינה תתחיל לדאוג לעניים ולמי שצריך
עזרה ולא יבואו לבקש ממני, אני אהיה מוכן לחשוב על
הבלונדיניות! זה, או שיקימו בשבילי אגודה.
מתרים: אין בעיה, כבודו. בתמורה לחמישים שקלים אני מקים
אגודה שכולה מיועדת לך.
דייר: באמת?
מתרים: כן, אני במקרה חבר באחוות האגודות הלאומית.
דייר: אז תמסור להם שיתפרקו בשביל שהמדינה תתחיל לעשות משהו?
למה הכנסת לא עושה כלום?!
מתרים: מאיפה אתה חושב שבאתי, יא טמבל?
דייר: מאיפה?
מתרים: מהכנסת! אני חבר כנסת! פחות מוכר, אבל עדיין חבר
בכנסת!
דייר: אתה לא מתבייש ככה לקחת כסף מאנשים?! לא מתבייש?!
מתרים: תראה, זה אן שאתם תפסידו כסף או שאני אפסיד כסף, עדיף
האפשרות הראשונה.
דייר: אז תקימו לכם אגודה שנועדה לתרומות שאותן בכנסת תחלקו
למי שצריך!
מתרים: בוא הנה, אתה מצחיק, כבודו. (מתפקע מצחוק)
דייר: מה מצחיק?
מתרים: אתה חושב שלכנסת יביאו כסף ושהיא תחלק אותו למישהו
שהוא לא מהכנסת?! קרעת אותי!
דייר: טוב, נמאסתם. (קורא למישהו שנמצא מחוץ לבמה) צילה!
תתחילי לארוז! אנחנו עוברים לשבדיה!
מתרים: (בדאגה) מה, מה יש לכם לחפש בשבדיה, כבודו? מה רע
בארץ?
דייר: פשוט מאוד: יש שם הרבה בלונדיניות אמיתיות וגם הממשלה
דואגת למי שצריך את הכסף!
קול אישה מבחוץ: דור! אנחנו לא יכולים לעזוב לפני שנסגור את
החוב עם הבנק.
דייר: יימח שמם!
מתרים: אז אתה תורם?
דייר: תסתכל עליי: אין לי גרוש על התחת ואני לא יכול לסגור
את החשבון בגלל שעברתי את התקרה. תתרום לי? |