אני אוהבת כשקיץ.
השרב מבשל את הרגליים, מטגן את העור של כולם במכנסיים קצרים.
ועם בוא הערב
אני יכולה לשכב על הגב על החוף ולדמיין לעצמי
אותך
יושב לידי
מכוסה בחול.
עם הסטת מכנסיי מעלה,לתחושה מלאה של הקיץ,
נעלמות תמונותיך ממחשבותיי וכל שנותרים הם
גרגרי החול הזהובים
המתפוררים
בין אצבעותיי.
אני אוהבת לגרור ביד נפולה ומרוקנת את החול ימינה ושמאלה עד
יצירת משטח חלק מתעתע.
אני מציירת בו חיוכים ולבבות וכשאני
ממש נואשת,
כשהשמש נמצאת על סף שקיעה,
השמיים הופכים מסך קולנוע והים-
משמש מראה, אני כואבת בתוכי
וכותבת את שמותינו אחד לצד השני,
טובעת צורות בחול החם
ונצבטת,
על כך שנישאר ביחד רק כשמות תמימים
הכתובים
בחול. |
