יש מכתב שנכתב הרחק מלמעלה
שמכתיב לי את כתב חיי ייתכן
אין זה ברור שיש רגע נינוח
לאפשר לי בכתב חיי להתבונן,
יש כתם שהשארתי הרחק מלמעלה
אין זכר לציורים ותמונות של פאר
אך זכר הכתם מכה בי למטה
במקום בו נדרשת קטיעה מהלב,
והריני נינוח מסיט את ראשי
מכרית של נחושת ראו פסיעותיי
הייתי מחליף את חיי בין רגע
אולי הייתי מורד בי אולי,
זה אני שמכתים בחיקי את הלילה
או רושם את דמעות יגוני במכחול של כאב
אין זה אחר המגשים את הצער
שונא את עצמי פחות את הכאב.
ובסתר הלילה נוגעת הרוח
נוגעת בלאט בין סדיני הרכים
מעזה ללטף להושיע בלילה
ביום שוב תחלוף התרופה לכאב
ואני לא השתקתי,
לא סייעתי
לרוח ליל אמש אותי ללטף
כי היה לי ברור
גם בלילה ידעתי
את מקור הדממה
בשלוות הכאב |