(10/1/2007)
היא ניגשה לעברו,
עטויה בשמלה לבנה.
הוא עמד בפינה, מבויש,
לבו נפעם ומטושטש.
ציפור-נפשו העדינה
אינה מבינה
את אשר יונת נשמתה מוסרת.
היא פנתה בשבילו,
חצתה את הדרך
אל הלב הענוג.
הוא ישב בפינה, מטופש,
כולו נרעש ומקושקש
פנה לצד הנגדי לפתע,
בפנייה חדה -
כאב כזה נפשכם לא חשה מעודה!
וכך נחמצה לה אהבה יפה -
כהחמץ לחם בערבו של פסח.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.