היום נדבר בשבחה של הפנטסיה.

הכותב, הוא קוסם ועושה להטים. התרחשויות ודמויות שגרתיות, הן
חמרי גלם מהם הוא לש ובונה דמויות חדשות שונות לחלוטין. אין לו
צורך באיסוף פרטים פרט לקליטה הראשונית של הדמות . האסוציאציה
שקליטת הדמות מייצרת במוחו היא התרחיש שהוא מחפש לסיפורו.

כמו טיפות טל של בוקר שנוצצות כיהלומים ונמסות בעולם הממשי, אך
בעולם ההזוי הן ממשיכות לנצנץ כאבני חן  ממש.

מחבר העלילה, כמו צייר שמטיל כתמים על הבד ואחר חודר לכל כתם
ומחדד אותו לפרטי פרטים עד שהוא קורם בשר וגידים וכשהוא משלים
את מלאכת המחשבת של הטיפול בכתמים , הוא מתחיל, בלי בושה,
להיפגש עמם ואף מפגיש ביניהם ויוצר ביניהם התרחשויות
והצטלבויות  על סרגל הזמן. הוא עוטף אותם בקורים דקים של
זכרונות מומצאים, שלא היו ולא נבראו אלא נוצקו בבית המלאכה
שבנבכי גולגלתו. תוך כדי עבודתו, הוא הופך להיות מציצן בוטה
וחסר מוסר שחודר דרך קירות ודלתות חסומות וקולט את גיבוריו
במצבים הכי מביכים.

כולם מכירים את המחבר המתעד. זה העוסק באיסוף ראיות וחשיפת
דמויות ואירועים שקרו. זה המשבץ אותן במשבצות סדורות של זמן
ומקום ומשתדל שלא "להמציא" סיפורים שלא קרו, אלא אך ורק
עובדות. המחבר שלנו, אינו כזה. הוא סובל מחוסר שליטה בגבולות
המשבצת והוא בעצם בדאי חסר מעצורים, אולי אף חולני. קוסם
פנטסיונר שמשחק בתפקיד של בורא עולמות ויוצר עולמות שלא היו
ולא נבראו ואף מחבר אותם כמין אספקלריות משולבות ביניהן ואל
העולם האמיתי, ללא שום מגבלות של פיסיקה או עובדות.. אולם
משהוא משלים את עבודתו ההזויה - הפלא ופלא - עולמות אלה
מתחילים לנוע ולפעול כמו מכונות פלאיות ולפתע אנו רואים איך
הוא עצמו, המחבר, נכנס ופוסע פנימה לתוך אותם עולמות כשהוא כלל
לא מקפיד על סגירת דלת בין עולם אחד למשנהו. התנועה הזו, בין
עולם הזוי לעולם מציאותי היא זכות של המחבר בלבד. זכות שהופכת
לחובה כשהדמויות מגיעות  אליו בתלונות ובתואנות, או כשהוא רואה
אותן נאנקות מהסבל הנורא שצייר דמיונו סביבן. חוסר היכולת של
המחבר לשים גבולות בין העולמות ההזויים לעולם המציאותי, הופך
אותו לעבד ליצוריו ברואיו והם בלי שום כבוד למי שבראם, מתחילים
להתעלל ולהציק לו.

שאלת השאלות: - "למה לכתוב על מה שקיים גם בלעדיך ? בשביל מה
לציר במילים את שאינו מילים ?" (1)

מישהו כתב פעם על יצירתו שהוא "אחד שבונה ארמונות דמיון באויר
אך שוכח להוריד מהם סולמות לקרקע האפורה של המציאות... מתבלבל
לפעמים בין מטאפורות שמתחזות לו כמציאות מדומה. הוא נכנס לגור
בהן על כל הסבל והייסורים שהן מכתיבות לו".

בעוד שאדם מהיישוב עובד קשה למחייתו ושב הביתה להרגע בחיק
הטלביזיה ומשפחתו, נע המחבר כאחוז תזזית  בין עולמותיו כשהוא
תוהה ובוהה ונפשו אינה רגועה לעד.


6/4/07

הרהורים בעקבות "חרוזי החיים והמוות" של עמוס עוז (2007)

(1) שם, עמ' 80