ביער אפל וגוונים בו מעט
מתהלכת כיפה אדומה הקטנה
מלקטת פרחים מעט ובלט
הולכת בשביל שמוביל לפינה

השמש מזמן לא עברה את הסבך
אך כיפה אדומה עודנה בשלה
היא זוכרת שהזאב לא שכח
את קול תחינותיה של אמא שלה

הפרחים דרדרים והמצב מתדרדר
היום לא יציל אותה השומר
היער אפל וכיפה אדומה
כמתריסה בפניו כמו לשור בזירה

חזרי הביתה ילדה טיפשה
מדוע להבין הינך מתקשה
הפרחים דרדרים והעלים יבשים
הזאב מולך עם ניבים חשופים

היא לא עונה והולכת ישר
יודעת שלא תתחמק מהעבר
הברית עם הזאב מהדהדת בראשה
והיא משתוקקת כבר להפוך לאישה

כיפה אדומה כבר איננה ילדה
וגם לא הייתה כזו באגדה
זוהי אמא שסיפרה לכולנו סיפור
ככיסוי על עולם בעל אופי שבור