"בתשוקה, צימאון, כעס, געגועים ושנאה..."
לא הייתה כאן אהבה.
לא כתבתי אהבה,
בלי לחשוב יותר מדי,
פשוט.
כי היא לא היתה שם.
לא בלילה ההוא.
בלילה ההוא היינו שני בודדים,
במקום מנוכר
בלי חברים מבחוץ
בטח בלי חברים מבפנים.
וחזרת פתאום,
כמו שידעתי שתחזור
ברגע שאני אעז לפרוץ את שערי הכלא הנפלא ההוא
ידעתי שתחזור
כי אתה כזה.
כזה שיודע לתפוס אותי שניה אחת
לפני שאני ממשיכה הלאה
ולירוק עליי רגשות שידעתי שקיימים בך
אפילו שאתה אוהב לשקר
אפילו שיש אמיתות שאתה מתעקש עליהן
ואני יודעת שהן שקר אחד גדול.
ואני כל כך רוצה להגיד לך
"לך קיבינמט"
יש לי חבר חדש.
אבל בכל פעם שאני עומדת
להגיד את המשפט ולהרגיש את הניצחון
שלי עליך
אתה מהלך עליי קסם
ואני לא אומרת,
אבל פתאום אני נורא אוהבת.
אני רוצה להמשיך הלאה בלי להסתכל לאחור
אבל קיבינימט
אתה כמו ענן שחור,
משתלט עליי
ואני שוב נקרעת בינך לבין שאר העולם.
לא היה לי טוב אתך.
לא הייתה שם אהבה גדולה,
אבל משהו בך,
כל מה שאתה
ואפילו מה שאתה לא
מסרב לשחרר אותי
מכניע אותי שניה אחת
לפני שאני
חותכת.
תשוקה, צימאון, כעס, געגועים ושנאה
הכול היה,
אבל עכשיו אני אומרת לך,
לא הייתה שם אהבה.
|
