[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








רגעים שאני מתפעלת, לא רק מעצמי.

כשאני יוצאת החוצה בבוקר והשרב מביא איתו ריחות של יום
העצמאות.
כשאני חוזרת מהאיש החדש ולא מצליחה להפסיק לחייך.
כשאני צריכה עוד חצי שניה כדי להיזכר כמה זמן עבר.
כשאני לא בטוחה אם "אני עדיין אוהבת אותו" זה עדיין נכון.
כשהיא חוזרת אחרי המון זמן ואני לא יכולה להפסיק לבכות.
כיושבים מעל ההרים והיערות שמקיפים את ירושלים ואני שואלת את
עצמי, למה לנסוע מעבר לים - כשיש לנו ארץ כל כך מהממת.
כשהולכים למקום שהוא כל כך שלנו, ואף פעם לא נמאס.
כשהוא מצחיק אותי ממש.
כשיש שמש בחוץ, והעולם מחייך אלי.
כשאני מבינה שאני אחרי הכאב. ומתחילה להאמין בזה.
כשאני שומעת "פגישה לאין קץ" ולא מאמינה כמה יופי יכול להיות
בעולם.
כשאני יודעת כמה תמימות ואפילו ילדותיות יש בקטע הזה,
ופשוט לא אכפת לי,
כי טוב לי עם זה.
ובכלל,
כי טוב לי.


5.4.2007







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שלי, היית יכולה
הרבה יותר, מה
עם העובד הזבל
הפסיכופאת שהיה
לך? איך הידרדרת
לנו, שלי?

החברה של שלי


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/6/07 11:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
משהו אמיתי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה