|
כשפנית לדרכך באותו היום
אני פניתי לבכות בכי מר
ולא אוסיף עוד געגועים
ולא אתנה עוד תחינות וכמיהה לנצח כחול
ולא אלחש שוב תפילותי
ולא אזבח את נשמתי, דמעותיי, ימיי, חיי, ישותי ושלוותי
לא הוסיף לגמוע את גופך בעיני רוחי לפנות שחר
ולא התהה על דברים שאנני מבינה מה אומרים ואינם אומרים לי
מאום
לא אוסיף צער ולא אוסיף יגון
עד שתחזור ותצא מחיי שוב
כי כל פעם שאתה הולך ובא אני מתאהבת בך מחדש
מניחה לי לתת לך ללכת לדרכך שוב
ומניחה לך לראותני בוכה שוב
בכי מר |
|
|
ההתקן התוך רחמי
הראשון היה צרור
אבנים שנדחפו
במקרה לרחם של
נאקה וכך מנעו
הריון.
ואני שואל, מילא
לדחוף אבנים
לתחת של גמלים,
אבל אחר כך עוד
לספר לחבר'ה?
זוזו לסטרי,
הסטוריון |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.