ניקי בוייר / כשהראש על אוטומט |
הלב מוקהה חושים
וגם אם ייפגעו אנשים במהלך הדרך
וגם אם חלקם לא ישרדו את הקרב
אני אדע שאני עטופה בשריון
והחברים שהיו שוב יתחלפו
אבל בינינו מי כבר שם לב
מרוב תחלופות כבר שכחתי לזכור
למי אכפת באמת
ובהספד שיכתבו אף אחד לא יגיד
כמה נבזית יכולתי להיות
ואם באמת זה ככה אז למה לא ליהנות?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|