וכך, ברגע של שתיקה
אבד, הלך, היא התחמקה
ברגע קט של דמיון
ברח, חלף ההיגיון

לא ידעה עוד מה לומר
כדי להשיב מה שנגמר
למרות ניסיונותיה להחזיר את האמת
כל מה שהיה כבר עבר ומת

וכך, מתוך חלומותיה
זולגות לפתע דמעותיה
סתם כך, פתאום, מתוך שינה
ראתה אותו שוב בדמיונה

כמו קרן אור מתוך ענן
זולגות הדמעות, זה לא מתוכנן
כי בחלומה עליו היא שוב בוכה
כי למרות מה שעשתה, דמותו לא נשכחה

לכן עליו הייתה חייבת להתגבר
אבל לא רצתה להיות עם אחר
יצאה לבלות, הוא לידה בכיסא
ידעה שתצטער על מה שתעשה

היא לא זוכרת מה קרה
היא רק זוכרת שהשתכרה
ועם טיפות אחרונות של טל, זה מוזר
היא מתעוררת, לבדה, במיטת אדם זר.