'איפה להתחיל? אנחנו קצת נבוכים דוקטור...'
'אין לכם מה לדאוג, אני פסיכולוג שנים רבות, שמעתי הכל'
'זה הבן שלנו... יש לו... בעיה'
'המשיכי בבקשה גברת'
'אני לא יודעת מה קרה, הוא היה ילד כ"כ רגיל ומקסים... הכל
היה בסדר עד שיום אחד סידרתי לו את החדר ובמחשב ראיתי אתר
כזה... של... ראובן תמשיך, אני לא מסוגלת...'
'כשאישתי קראה לי לראות, לא יכולתי להאמין... הבן שלי! ואז
חיטטנו לו קצת בחדר, מדאגה, אתה יודע... ומצאנו עזרים... לא
חשבתי שהבן שלי ייצא כזה, הוא שובר את הלב שלנו.'
'אני מבין, ניסיתם לדבר איתו על זה?'
'כן... זו הייתה שיחה קשה... הוא צעק שאנחנו אטומים שלא
יודעים לקבל אנשים שונים, שהוא גאה בזה וזה מה שטוב בשבילו...
אין לנו בעיה עם זה, אבל כשזה הבן שלך זה שונה. איך ייראו
החיים שלו? אלה לא חיים!'
יכול להיות שזה רק שלב בחיים, ועם הזמן זה יחלוף'
'גם אנחנו חשבנו... אבל הוא מתעקש שזה מי שהוא וזה סגנון
החיים שבחר לעצמו... אני לא מצליחה לקבל את זה. מה אתה חושב
דוקטור?'
'אם כך, אין לכם ברירה. הוא הבן שלכם ואתם צריכים להבין שזו
זהותו ולתמוך בו, אחרת תרחיקו אותו מכם'
'אנחנו אוהבים אותו, אבל זה לא נורמלי... והאיפור... איך
מקבלים דבר כזה?'
' אתם יכולים להתחיל בלומר את זה בקול. ייקח זמן אך לאט לאט
תתרגלו ותבינו שבפנים הוא עדיין אותו הבן שאתם אוהבים.
קדימה, אימרו את זה, אני מבטיח שתחושו הקלה'
'הבן שלנו הוא... הוא...ליצן...' |
