|
אני הלא כלום
אני הלא כולם
אויר כאור
או קול הנבלע בכלום הדחוס
והפחד
ממכר
ומזכיר
שמחי בנחת חלקך
ולא תדעי הוא
חלקך נולד מידי שברירי הזמן החולף
נקי אורוות אווררי חדרים
פתחי חלונות
נערי את התאים המתים שמעל הסדין אל קרן השמש
ושם תראי חלקיקיך זוהרים כישויות אור
ואלא חלקיקי האתמול
ורק לפני כמה עשרות או מאות שעות
היו בעלי מים תנועה וצבע
ספרי לי על צורות לא רצויות
על חשכות
ואספר לך אפשריות
פתחי בשיר אווילי
חברי את נפשך אל מקום הנולד
בצחוק מאולץ
ושם אפציע לך
גם משם אקח
רק שמרי
מקום אחד
זך |
|
|
הים והחוף זה
ליד זה תמיד.
שניהם
רוצים ללמוד
לדבר, ללמוד
לומר
רק מלה אחת. הים
רוצה לומר
"חוף",
והחוף רוצה לומר
"ים". הם
מתקרבים,
שנות מליונים,
אל הדיבור, אל
אמירת
המלה האחת.
כשהים יאמר
"חוף",
וכשהחוף יאמר
"ים",
תבוא גאולה
לעולם,
יחזור העולם
לתוהו.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.