אבודה, כבולה, במהופך היא שרויה,
ונטפי סרעפיה פזורים סביב לה,

עטרת ראשה הילת יאוש מעוררת חמלה,
ולהב חרבה המתהפכת מתנוצץ לעברה,

אציל הוא הילוכה, בת האל הנוגה,
אך באשר תנוח כף רגלה הענוגה,
      יפערו תהומות דומה,

בחושך סמאון בוהק פוסעת האיילה,
תשוקה מזוככת ממלאת את חללה,

ולפתע לחישה חודרת, מייסרת, אהובה לבש דמות,
קורא, מזמין, מפתה להתמזגות, התאיינות

דממה דקה...

דומה=duma=שאול

סמאון= מסמא עיוורון,