איל טרבזניק / רגעים של הבנה |
הערב קר, המוסיקה מתנגנת, נבנית.
ידעתי את שאמור היה לקרות
שומר הכול כמו יין מתיישן, הוא
ואת, מה יהיה אתך?
האם אי פעם תטהרי עצמך?
פרצופך עצוב, משתקף בחלון
את באה כמו זריחה מאוחרת
ילדה את לא שייכת לכאן
כמו דג על החוף, מראה של תחושת געגועים
מה אוכל להגיד לך. אהבתי. כעסתי. קנאתי.
אני מניח שאני סולח לעצמי,
שמח שעמדת בדרכי
סלעי, מבצרי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|