מתהלך בשדרה ומחפש אחר פחדים,
על צמרת העצים נעלמה המקהלה
והשדרה אפורה מחלומות מפוארים
שומר על הקור שהיא פיסלה.

קוטף את מחר כבר מהיום,
כותב שלא ראה את אתמול.

השדרה נשארה לבד
הוא מתמלא בים עצבות,
היא שכחה על מי נכתב,
הוא חשב שזה קל למות

קוטף את חייו מהעץ,
נפרד מהמקהלה ונועץ.

       

מתהלכת ברחוב הזקן
לא שומעת, העלה שם נופל,
הפסל שבנית לך נשבר,
כשגם המחר, אט, נגמר.

והשדרה נשארה לבד
שכחה על מי נכתב.

וגשם יורד כדי שיהיה לך עצוב,
עוצמת עיניים אך רואה את זה שוב
מטאטא את העלים ומתנקה לבך,
מטאטא את השדרה, מקשיב לשתיקתך.

מטאטא את העלים שיעזבו את העץ,
נעלמה המקהלה, בלבך זה נועץ.