השפל מגיע לרוב,
הים נסוג לאחור,
יום יום מחדש.

וכשבאה הגאות, היא מופיעה בצורת צונאמי.

גל גדול שוטף,
את הכל.

זכרונות ועצבות נשארים.

שרועים על חוף ים, חולות לבנים, מוכים,
עד אובדן.

כאבים בחזה וחוסר נשימה.

טובעים.

אנשים טובעים, נספים,
נאספים לגורל חבריהם, שהיו וידעו יסורים.

הפצעים לא מגלידים במים המלוחים,
זמנים של שתיקה, מרחבים.

אדמה רטובה, בוץ,
נפש חסרה, עכורה,
מאוהבת, עד כלות.
נשימה.

נפשי היא.