כעץ האלמוגן בפריחתו.
העלים נשרו,
אותה הותירו
בזרועות דקות,
עוטות לבלוב אדום.
בעירומה - עדין,
סבך פרחיה
יכסה את תוגתה
כתכשיטים מאבן אודם -
יופי אין אונים
עליו היא מוותרת -
אילו רק ניתן לה
לחזור בזמן,
כשהפרחים לא דיממו
בשדות האבן.
לו ניתן לה שוב
לגעת באושרם -
השיר נכתב לאיריס "הקטנה", כלתי, שמלמדת אותי לגלות את בני/בעלה בכל הסובב
אותנו, כל יום
צילום האלמוגן - בחצר של שכנים, לא הרחק מביתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|