ובאותות ובמופתים זה הדם
כמו שנאמר בצאת הליל
כמו בכל הימים
זה הדם זה האש ואלו הם התמרות
ציוני מעושן בארץ הבשן
במרגלות עול בנווה מדבר

ארץ יפה לי הרי את מקודשת לי
בזרוע נטויה נטעתי אותה למענך
חמישים מכות ארבעים מכות
והלב דורך עוד מדכדך

הסבתי את יקירי ליבי למענך
היללתי פיללתי קראתי בשמך
התנדבתי זבחתי וכי לעולם אספר
פי שירה ורגליי כבדות
ידיי פרושות לנשרי שמיים

לפנייך - הנני כאן
עירומה ארצי כביום היוולדך
מכלה את קיומי
אני היא, ולא אחר.

עשר מכות. שבעים. ואסתפק
גם, בשלושים.