|
ובאותות ובמופתים זה הדם
כמו שנאמר בצאת הליל
כמו בכל הימים
זה הדם זה האש ואלו הם התמרות
ציוני מעושן בארץ הבשן
במרגלות עול בנווה מדבר
ארץ יפה לי הרי את מקודשת לי
בזרוע נטויה נטעתי אותה למענך
חמישים מכות ארבעים מכות
והלב דורך עוד מדכדך
הסבתי את יקירי ליבי למענך
היללתי פיללתי קראתי בשמך
התנדבתי זבחתי וכי לעולם אספר
פי שירה ורגליי כבדות
ידיי פרושות לנשרי שמיים
לפנייך - הנני כאן
עירומה ארצי כביום היוולדך
מכלה את קיומי
אני היא, ולא אחר.
עשר מכות. שבעים. ואסתפק
גם, בשלושים. |
|
|
אם אני אבוא
לערב במה,
אתם מבטיחים לא
להפשיט אותי,
להלביש אותי
בתחתונים של
צועני זקן, לגלח
את שיער גופי,
לסמם אותי
ולזרוק אותי
לכלוב של
הקיפודים בספארי
ברמת גן?
אביה האיום
וחששותיו
האישים.
(אם זה קרה
לדודו זר זה
יכול לקרות לכל
אחד). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.