|
הוא לא חשב שהוא כזה. אף אחד לא אמר לו. תמיד חשב אחרת. אף פעם
לא הצביעו לעברו ברחוב או שעמד בתור לצו ראשון. גם לא שישב
בטעות ביציע של הפועל בדרבי. הוא חשב שגם הם אוהבים בורקסים עם
תפוח אדמה, אבל אחרי הגול השני הבין שיכול להיות שטעה. הוא
בכלל לא אוהב כדורגל. מוזיקה היתה מצד שני משהו אחר. הוא יכול
היה לשבת שעות, גם לנגן אם רק ידע. רק ישב ודמיין. איך הוא
לוקח את הגיטרה ומלחין לה שירי אהבה. איך הוא חוזר עצבני
מהעבודה ונותן חצי שעה של רוק או קצת בלוז לפני השינה. זה עוד
לפני שהתחלנו לדבר על ג'אז. לסרנדות לא נשאר לו מקום במחברת.
היה רוצה גם כלב, כזה לבן שמקשקש כל הזמן בזנב ומחייך כמו שרק
כלבים יודעים לחייך. "טמבל" היה קורא לו. "טמבל" בוא לפה.
"טמבל" בוא לאכול". "טמבל" בוא תציל אותי. |
|
|
הלאה אל המרחק
אמא שם במרחק
עוד מצפה לו דרך
ארוכה, אל המקום
בו אמא מחכה,
מדרך הר וים הלב
רוצה לשם, הלב
קורא לאמא...
נילס הולרגרסון
מחפש את אוגי,
כשבדרך פוגש את
שמשון ויובב
מרביצים לבלה
כדיי שתיתן להם
את הכתובת של
פינוקיו, כי הוא
זוכר מה קרה
לבינבה הקטנה,
אז כדיי להתחמק
מעונש של גברת
פילפלת הוא שר
להם את נעימת
הפתיחה של שלוש
ארבע חמש וחצי,
תוך כדיי מחשבה
על שישאר בינינו
עם דורון נשר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.