חושך
העולם מתהפך סביבך, אויבים מימין ומשמאל.
צעקות, בכל מקום שאתה הולך. אכזבה. עצב. פספוס.
אתה מרגיש את כל הרגשות האלו שהופכים לך את העולם.
אתה רוצה לצרוח, אבל אתה לא יכול.
ואתה נמוג... לאפלה.
עובר יום, עוד יומיים, כמה חודשים, הרע ממשיך.
העולם ממשיך להתפוגג, ליפול, לההרס.
אתה יוצא עם אלו שנשארו, ביום שישי אחד.
הולך למקום היחיד ששם.
שנשאר ולא הלך - ולא בשבילך.
העולם הפוך ילד, אתה בן 18, וכאילו רק פתחת את העיניים
לדברים קשים יותר.
אתה רוצה לצעוק. שקט. כל כך שקט - שזה מכאיב באוזניים.
חושך, הראש מופנה למטה, אנשים בכל מקום סביבך, זרים
המוזיקה מתחילה, אתה מרים את העיניים למעלה, רואה את
כל הזרים האלו, שעושים לך בית, מתחיל שיר שקט, והחומה שמסביב
ללב
מתחילה לרדת. שיר חזק, אתה לוקח את כל העצבים מתחת לסלע שהחומה
הסתירה
וזורק אותם לפוגו, מעגל של דחיפות. אתה דוחף את כל הכאב מעליך,
נכנס בהכל.
זורקים אותך למעגל ואתה נכנס ברצון, דוחף עוד כאב, נתקע בעוד
תסכול, נותן לעצבים
לאכזבה, לצאת ממך במעגל של כאב.
השיר נגמר ומתחיל שיר שקט.
אתה הולך בעצבים, מפלס דרך הכאב דרך שתוביל אותך לשקט שלך.
אתה מוצא פינה מבודדת, מתיישב, משעין את הראש ברכות על הברכיים
ובוכה.
הדמעות זולגות, אבל גם הן חרישיות. הגוף רועד, כדי לומר שהוא
בוכה, כואב לו, אבל אתה בשקט.
הקצב של השיר עולה, האנשים צורחים את המילים ואתה צורח. הם לא
יודעים שאתה לא צורח את המילים הנכונות. הם לא יודעים שאתה לא
צורח מילים בכלל.
הם לא יודעים שאתה צורח.
והדמעות מפסיקות להיות חרישיות, והן זולגות בכעס, בעוצמה וכל
בכי מלווה ביבבה חזקה.
חשוך, והכאב זולג. ואתה צורח, עד שאין לך אוויר יותר, עד שאתה
מותש.
השיר מתחלף ובא עוד שיר קיצבי. בזה אתה נרגע, נושם, כאילו לא
נשמת ימים - חודשים.
האוויר צלול. הכל חדש.
אתה מרים את העיניים לעולם אחר.
אור.
אתה קם, מתחיל לשיר מילים , חוזר למקום שלך עם החברים, מתחיל
להנות. אתה פתאום קולט שאתה בהופעה ומתחיל לנצל את המיטב שבזה.
גופות של אנשים בכל מקום מוחצים אותך, מחבקים, מנחמים.
מטר ממך יש מעל פוגו, אתה נכנס עם חיוך, דוחפים אותך ואתה
משתולל כמו גדול. שר עם הלהקה.
אתה יוצא מההופעה, הבית התמידי שלך שיחכה רק לך להתפרק בו, אתה
חוזר למקום ההוא, נכנס למיטה והולך לישון. מדמיין ידיים מחבקות
כמו בכל לילה.
אתה מתעורר לאור של יום, שמביא איתו את אותן אכזבות, אותו
הכאב, האור שמחביא בתוכו כל כך הרבה חושך.
ורק שם, במקום שלך בין כל הגופות הרוקדות, ועל הרצפה, בכל מקום
שהמוזיקה לא תהיה-רק שם אתה מוצא אור. החושך של המוזיקה, מחזיק
בתוכו כל כך הרבה... וכשאתה נכנס, אתה רק רואה אור. |