במושב ממולי, כותבת בפנקס ונראית עסוקה
עוד אחת כמו כולם פה, בחליפה ירוקה
לא מנסה להתחבא אך ודאי גם לא להתבלט
למרות זאת קשה להתעלם מהבחורה עם העט
מביך קצת כאשר היא תופסת אותי נועץ בה מבטים
מבטי שנינו נפגשים, שני האנשים היחידים עם עטים
כנראה שהיא סיימה, משום שכעת היא מכניסה את פנקסה
חיילת מסתורית, עם אוצר כתוב בכיס מכנסה
מסתכלת החוצה דרך החלון, כאשר ברור כי היא סתם בוהה
מעניין אם לגבי נועץ המבטים הכותב בפנקסו היא תוהה
עיניה נעצמות לקראת החלק האחרון של הנסיעה
סופו של מפגשנו הראשון רק במרחק קט של פסיעה
מבט מתעניין לה, אך מעניין לא פחות מכך
אם תוצנח לאי בודד, איזה דברים איתה תיקח?
אין ספק כי תשובתה לכך לא תהיה רגילה
ובטוח אני שכך אחשוב, לא משנה מה תהיה השאלה
עד כדי כך אני בטוח שהיא מיוחדת מן הרוב
שניחושי לגבי הווייתה המדהימה למציאות די קרוב
תחנה לפני אחרונה, מתקרבים לעצירה
עדיין מנמנמת אותה אחת ויחידה שלא אזכה להכירה
לפחות חיוכה ינעים לי את תחילת השבוע
בלי לשאול מדוע, תם לו מקרה שסופו מראש היה ידוע
בחיוך אחרון, המשך דרכינו נפרד
לאחר שכל אחד לכיוון שונה מהרכבת ירד |
