ועכשיו אני השיר שלך.
עכשיו אני עשויה תווים תווים
במחברת המנגינות שלך.
מתחברת למילים שלך,
שותה משפתיך בצימאון
של הלך במדבר.

מחפשת שתיגע בי עוד קצת
שתיצוק אותי אל החיבוק שלך,
שלא אעזוב אותו לעולם.

עכשיו אני השיר שלך.
ובלב לוחשת לך
מילים קטנות של אהבה
בלי חכמים סיניים עבי ספר
בשתיקות נמסות אני
חוקרת את ידייך,
את גופך.

ועכשיו אתה השיר שלי.
אני שרה אותך
כמו שאני רוצה אותך,
רך וביישני
מחפש דרכים בכף ידי.
אתה ירח
מחופש לגעגועים אינסוף
למשהו שמעולם לא היה לי.

עכשיו אתה השיר שלי.
אני חושפת את פניך לאט
ומקלפת ממך עוד שכבה.
יוצרת אותך בקרבי
באהבה.
מחפשת אותך
בין הסדינים שרקמתי
בליבי.

ועכשיו אנחנו שיר של מישהו אחר.

מוקדש לשלמה ארצי, שאין לי שום קשר אישי איתו אבל הוא אחראי לציטוט הבא:
"שושנים אדומות והרבה, מאות סימני אהבה מוכרים
ספר של חכם סיני עבה, יום הולדת עשרים..."
שרון, אני עדיין לא מבינה מה זה אומר אבל זה עשה לי בוקר טוב :)