לבשתי שחור
והיה לי אפור
ושום קרן אור
לא חדרה את השיממון שבנפשי

שמתי איפור
והיה לי ברור
שמאחורי המסכה שעטיתי על עצמי
ישנם שברים מרוסקים.

ופתאום נשלחו אליי ידיים -
אצבעות קטנות, קרות וקשות
הן נגעו לי בקצות העצבים.

עיניים כחולות-ירוקות
שלחו לי מעומקן, טובן ורגישותן

ירך חמימה התחככה בשלי
מרפק נדחף אל צלעותיי באגרסיביות חברית
אצבעות
דקרו לי בשיפולי הבטן

וצחוק מתגלגל מבדיחות ושנינות
וקול עדין חדר את הדממה

עולם ומלואו נפתח לי
נפתח בי

כי לבד אי אפשר לתקן
אי אפשר להתאמץ, לשנות, לבחור ולחלום.
הו, לחלום...

כשפיזיות קורמת
לא רק עור וגידים
אלא גם את הדימוי
של הגשמת הנפש

זה לפעמים קצת מפחיד
כמה שזה קרוב
ושברירי

אני מפחדת להשרף
מרוב החום

אבל אל תעזבו לעולם.